אבא

כשאני נזכרת איך מתת, כל כך רע לי שהווליום של כל העולם יורד.

אלה תמונות שאני מסוגלת לשהות בהן רק לרגע,

ואז לנשום ולהרגיש באותו זמן נהיה ענין שפיזית לא עובד.

ראיתי את כל הכאב הזה

כאב כזה שאין לו סוף.

אז עכשיו,אם אני עושה משהו נחמד, למשל מסתכלת על הנוף,

אני מניחה את הגדר שמפרידה בין החלק האחורי של המוח שלי לבין החלק הקדמי.

בחלק האחורי כל הכאב והסבל שראיתי. שם אני מרגישה בחזה שאין לי זכות להתקיים ושאני צריכה להיעלם.

את חיי אני חייה בחלק הקדמי, שם אני יכולה להתעלם.

ורק ככה אני מסוגלת להסתכל על הנוף.

וככה זה בכל פעם שאני חוצה את הגדר.

בצד האחורי אני נותנת לעצמי דקה ולא יותר.

היום אני סוגרת מעגל

אור גדול מתקרב

מתקמט מתקפל מתכווץ לכדי כדור

שואב ממני את האישונים

נספג בעור

כל הכתום הזה יוצא לי מהלב

אני אוהבת תפוזים ופיטנגו וכורכום

אבא תראה

אנחנו דיי דומים

כל הנחלים זורמים

אבל אני עוד שלולית כשאתה פירורים

מתי אשלים מתי אשלים

היות שלם בין אנשים

אתה חסר

כשאני נותנת לעצמי להרגיש עד הסוף

שוב צפה בבאר איסוף

הכתום המטפס עוטף אותי בחזרה

אני דיו במים

אז, אני יודעת ששם אתה הכי חסר

אבא שלום

היום

אני סוגרת מעגל

אני לא יודע לעמוד מולך.

זה היה הדבר הראשון שחשוב להבין כי

בשבילך יש סיבה להכל.

יש את מה שאבסולוטי

והרבה אחרי יש שקיעות וים ויש חול.

זה חשוב כי תמיד היינו שנינו

זה היה בינינו

ההכל.

לא עניינם

זה חשוב כי

אני כבר

נרדם

לפנייך

ולוקח איתי רק חלומות חשובים

משחק בקלפים