פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 656 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 5 שנים ו-4 חודשים הכאב The Wolf
הכאב / The Wolf
והכאב צרוב באש יוקדת -
בין רסיסי נשמה,
בוער ומאכל -
ללא רחם,
קוצים מלופפים -
חוצצים בין הפנים לחוץ,
בין עולם לעולם,
והכאב -
לא מרפה,
לא עוזב,
לא משחרר,
לא נותן מנוח,
בכל רגע נתון -
הכאב מעביר מדור אחר מדור -
והנשמה כבר עייפה -
אכולת תלאות, שבורה לרסיסים,
בוערת מכאב,
נשרפת לאיטה -
בעוד כאב,
והחשכה היורדת -
מאפילה על הכל,
והנשמה חסרת אונים -
כלואה בכלוב
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 5 שנים ו-4 חודשים זה קשה, Rasta
להרגיש כלוא בגוף שלך - במקום שכביכול אמור להיות המקום הבטוח ביותר אבל כמו שהוא בטוח הוא כל כך עדין והנשמה גם היא שברירית.
תודה על השיתוף, כתבת יפה ומרגש.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 5 שנים ו-4 חודשים תודה לך על התגובה... The Wolf
אבל אתה קצת סטית מהכוונה המקורית שלי.
מילא, כל אחד קורא את השיר ומבין אותו אחרת.
תודה לך על הפרשנות שלך.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 5 שנים ו-4 חודשים זה כל היופי. שהמילים של אחר נוגעות לכל אחד במקום אחר ברגש, במחשבה Hill
-
לפני 5 שנים ו-4 חודשים בדיוק המחשבה שלי... The Wolf
והסיבה שאני משתדל לעשות 2 דברים:
1. להשאיר את השירים כמה שיותר מעומעמים.
2. לתת מקום למגוון הדעות/מחשבות שכל שיר מעורר בלי "לכפות" את הכוונה המקורית שלי על הקוראים.
לפעמים מצליח יותר, לפעמים פחות.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 5 שנים ו-4 חודשים זה יפה לראות "תרגום" של מישהו אחר למחשבות ולרגשות שלנו Hill
שכמובן באות לידי ביטוי בטקסטים שאנחנו מעלים.
לדעתי (האישית בלבד ;), הדואליות וההתחברות בין הפרשנויות שלך (ככותב) עם אחרים (הקוראים) זה דבר יפה ומעורר דיון.
אתה צריך להביא את "ההסבר" שלך כדי שהדיון יהיה מפרה, מעורר חשיבה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 5 שנים ו-4 חודשים אממ. The Wolf
לתפיסתי וקצת בניגוד לדעתו/תחושתו של ביאליק (ואולי כותבים אחרים) - בסופו של יום - דעת הקוראים היא זו שאמורה לייצר את הדיון...
בעוד הכותבים רואים בזה "חילול" מסוים של השיר - אני רואה בזה "הכרח"...
ולכן - מהרגע שכתבתי קטע ושחררתי אותו לעולם - הוא ממש לא שלי - אלא של הקורא - הוא רשאי לפרש אותו כאוות נפשו, להחליט מה לעשות איתו ולאילו מקומות לקחת אותו. דעתי ככותב מאותו רגע ואילך לא חשובה/מעניינת/רלוונטית.
אם אתערב - אני עלול לייצר מצב שאני "כופה" את דעתי והפרשנות שלי לשיר שכתבתי...זו הסיבה שאני נמנע מלכתוב בדרך כלל את הפרשנות שלי לשיר.
מכיוון שניכר שהפרשנות שלי מעניינת אותך אתן לך שני רמזים לעניין השיר שיבהירו אולי את הפרשנות שלי...
1 - השיר הוא לא רק המילים - אלא גם מיקומם, חלוקת הבתים, הזרימה של השיר, אם השיר אקרוסטיכון כזה או אחר, סימני פיסוק ועוד...כלומר לא רק למילים עצמן צריך לשים לב.
2 - כשאני מסיים שיר עם סוף פתוח - יש לכך אחת או יותר מבין שתי האפשרויות - לתת לקורא להשלים מדמיונו את ההמשך - ו/או - לגרום לקורא לחזור לכותרת ולקרוא את השיר בשנית/להשלים בעזרת הכותרת את סוף השיר.
אני יוצא מנקודת הנחה שהקורא נבון - וישים לב לדברים הללו גם בלי שאצטרך להבהיר/להשמיע את דעתי.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 5 שנים ו-4 חודשים אוהבת את קו החשיבה שלך אם כי אנחנו מתקשרים בlevel אחר ואני אסביר.. Hill
אתה מדבר על הבניה תחבירית, ספרותית, על פרשנות מכוונת (סעיף 2), אני מדברת על מוזה, על חיפוש תמידי (שלי) בדיון מחדש.
לקרוא זוויות ראיה אחרות, שונות משלי. דעות, מחשבות, הלך רוח, ערכים.. פשטנות, בקיצור.
זה נובע מהעובדה שבין היתר אני תחקירנית (כושלת ובינונית לחלוטין :) והחיפוש הטקסטואלי שלי, שנובע מאחרים, שם דגש על רעיונות, על חשיבה. אלו המקומות שאוכל לשאוב מהם, מאותם אחרים. וכך אוכל להתפתח, להשתפר, להחכים.
ומכאן, שהכותב צריך להפרות את הדיון (אנוכי מצידי, הא? :)
החיפוש הרעיוני שלי בא לידי ביטוי בתחקירנות אבל כנראה שגם בחיי האישיים (שם זה אולי צריך להשתנות).
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 5 שנים ו-4 חודשים מבחינתי - The Wolf
הרמות האלו זהות - ואני אפרט -
אני בא ממקום של ניתוח - אני קורא טקסט אני מנתח אותו - רואה מעבר לכתוב ומנסה מעבר למילים לקרוא מבעד למילים הללו - הרבה (אם לא רוב) הפעמים אני "קולע" למחשבות/דעות/רעיונות של אחרים...
בין אם הן אותן דעות כמוני, או אחרות - בכל מקרה הדיון על השיר נפתח בגללי כקורא.
בשביל לנתח - אני צריך לחקור את המהות של המילים. למה הכותב בחר במילים האלו ולא אחרות? מה עומד מאחורי המשמעות של המילה? למה המבנה הוא כזה ולא אחר? איך המבנה משפיע על הקטע? איך הפיסוק משנה את האינטונציה של הקריאה? ולמה הכותב בחר בפיסוק כזה ולא אחר?
לכן הרמות הללו זהות מבחינתי.
אם אני רגע אחבוש את כובע הקורא שלי ולא את כובע הכותב -
אוכל להגיד לך שהשיר הזה מדבר על כאב עמוק כלשהו של הכותב.
השילוב שהכותב עושה בין אש לכאב מעיד שמנקודת המבט של הכותב -
כאב ושריפה/בעירה - מבחינת אופן פעולה - חד הם.
העובדה שהאש "מאכלת" ולא "מעכלת" - מרמזת על כך שהכאב חד כסכין, או דוקר כמו סכין - בשילוב עם האש - כנראה שהסכין מלובנת.
החדות ועומק החוויה של הכאב - מבחינת הכותב - עמוקה ומלאת יגון - מתחדדת עם הבית השני ("קוצים מלופפים").
ואז מגיעות שתי שורות מעניינות -
"חוצצות בין הפנים לחוץ,
בין עולם לעולם," -
משתמעות משתי השורות האלו שתי עובדות/דעות מעניינות -
האחת - שכנראה הכותב מצליח לשמור על הכאב בפנים - בלי שהעולם החיצוני יראה את הכאב.
השנייה - שהכאב משתייך לעולם הפנימי של כל אדם - ושאר האנשים - גם אם חוו כאב דומה/אותו כאב - אין להם חלק בכאב הזה.
אם תרצי - שהכאב הוא אישי - בלי קשר לכמה העולם בחוץ מסוגל להבין ולהכיל את הכאב הזה - הנטל הוא של הכותב לבדו.
בסוף הבית השני ובבית השלישי - מחזק הכותב עד כמה הכאב מחד בלתי נסבל ומאידך כמה הוא אישי וכמה הכותב "משאיר" את הכאב לעצמו.
בבית הרביעי - חוזרים לתחושת הכאב -
"בכל רגע נתון -
הכאב מעביר מדור אחר מדור,"
המילה "מדור" - מעלה קונוטציה של מדורי גיהנום - מה שמחזיר את הקורא לעולם הדימוי של הכאב כאש - שורפת, מכלה - כמעט כאילו הכאב הוא סוג של יצר הרס עצמי ("והחשיכה היורדת -").
בבית האחרון -
סוף השיר - מגיעים למעין "שיא" של הכאב.
הנשמה כלואה בכלוב הכאב, ללא אפשרות לצאת ממנו, התחושה של הכאב כל כך עזה - שהיא "מאפילה על הכל" -הכאב לא רק שהוא רגש עוצמתי ומכלה - אלא גם "מחשיך" ומאפיל על כל רגש אחר -
מעין ייאוש נשקף מתוך השורות של הכותב.
הבנייה של השיר -
היא 4 שורות בכל בית ב4 בתים, כשבבית האחרון "נשבר" הכותב/הבית -
מכיל רק 3 שורות.
מכאן - שהכותב הגיע לשיא ומרוב כאב לא יכל להמשיך ו/או -
הכותב מצפה ש"השבירה" של שגרת הכתיבה תוביל את הקורא לכותרת ש"משלימה" את הבית האחרון ל4 שורות.
יש מעין "גלים" בשורות - קרי - השורות לא אחידות - מה שכנרנה מרמז על תחושת הכאב או איך היא משפיעה על הכותב - התחושה של הכאב רצופה (לפי הזרימה של השיר) אבל מגיעה בגלים - לעתים הכאב חזק יותר, לעתים חלש יותר - אך תמיד שם.
המקפים התכופים - כמו קטיעת קריאה - מעבירים תחושה של כובד, אפילו של הכאב עצמו בו שרוי הכותב.
ולסיכום -
הכותב מדבר על הכאב הנפשי שהוא חש - בניגוד לכאב גופני - הכאב הזה לא עובר, הוא תמיד שם, בוער וחד.
הכאב הזה לעתים קשה מנשוא לכותב - עד כדי כך שהוא כמעט "נבלע" בתוך הכאב. הכאב הזה הוא גם כאב אישי של הכותב - שאחרים לא יכולים לחלוק או להכיל. מכאן - שכנראה השיר הוא לא בהכרח חוויה שמשותפת להרבה אנשים - אלא לחלק מצומצם מאוד - שמתוך תחושה שאחרים לא מבינים - יוצר תחושת בידוד.
לכן אפשר להניח שמדובר על כאב בתהליך הכתיבה או ניסיון של הכותב להעביר את התחושה שהמוזה אחראית לה בעת הכתיבה.
תודה לך על התגובות :)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 5 שנים ו-4 חודשים רמת הניתוח שלך Hill
בהחלט ראויה להערכה.
צורת ההסתכלות שלך יפה ומעידה המון עליך.
הצד היסודי שלי נשאר בתחום הקריירה והעבודה (וגם באקדמיה בזמנו). כאן הוא נותן מקום לאימפולסיביות ;)
כל כאב מותיר אותנו בבדידותנו.
אתה צודק שאחרים לא יכולים לחלוק או להכיל, או שזו אינה חוויה משותפת. וזה כל השוני, כל היופי והנקודה שבה התחלתי - הקורא מנכס את המילים שלך לעצמו, לחוויה האישית שלו. זה מעורר בו דברים אחרים, נוגע במקומות אחרים, אישיים. זו ההשראה האמיתית.
וזה יפה כל כך כשזה נוגע. באחרים..
זה המחבר בין אנשים שונים.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 5 שנים ו-4 חודשים אממ. The Wolf
ובדיוק בגלל ש"הקורא מנכס את המילים שלך לעצמו..." אני בדרך כלל נמנע מלשתף את הכוונה שלי/הפרשנות שלי עם הקורא -
אני רוצה לשמור על השיר "נקי" מהמחשבות/פרשנויות שלי בזמן הכתיבה.
זו עוד סיבה למה אני לא תופס את השירים שלי כ"שלי" -
אלא כשייכים למוזה ולקורא ואני פשוט הכלי שמגשר ביניהם.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
