לדעתי, השיר הזה, הקשה כל כך בתכניו ובמסריו, יפהפה.
גם הקליפ (בשחור לבן) חזק ומיטיב להעביר את המסרים.
חזק בכל כך הרבה מובנים, תודה.
לצערנו זה עוד נושא כואב ומדמם בחברה שלנו.
התיקון היחיד לטעמי יכול להגיע רק בצורתו של הפמיניזם. כי פמיניזם זה הגנה על זכויות. זכויות נשים, להט"ב, מיעוטים, וכל פרט מוחלש מהחברה.
יש דרך ארוכה לעשות, ארוכה ומפרכת, אבל המסלול קיים. צריך רק להמשיך "לצעוד".
באותה תקופה.
לכן גם התגובות שלי היו בהתאם..
זו גם היתה תקופה של מערכות יחסים כושלות, כשלא סמכתי על עצמי, על יכולת השיפוט שלי, על ההחלטות שלי.
היום כבר הייתי מתנהלת אחרת.
למעשה, כבר התנהלתי אחרת ממה שמתואר שם. עברתי הטרדה מינית קלה אחרת באותו מקום, זמן מסוים אחרי. הפעם לא שתקתי אלא "הבערתי" את המקום.
קיבלתי כאב ראש פיזי מהתגובה המחליאה שציטטתי, כאילו פטיש 5 קילו הולם בראשי.
וכשפטיש הולם במסמר, זה עלול להיות הרה אסון עבורו...
את יודעת, מה שהכי כאב לי זה שאף אחד מחברי האתר לא הקים קול זעקה בתגובה למילים המחליאות האלה של אותו יצור (קצת מתקשה לקרוא לו אדם), שפעיל וכותב ומגיב עד היום. לא ייאמן, אבל היחיד שהגיב למילות הרפש "על השפתים את לא לובשת כלום ועים הן טיבעיות ניראות כאלה שמזמינות הן לנשיקה או יותר גרוע אפילו מזמינות הן למציצה..." כתב "בוטותך משעשעת אותי". מסתבר שבכל זאת ישראל הנאורה יכולה להיות גם קצת נוראה.
מזעזע.
בינתיים האזנתי ל- Hedonism של Skunk Anansie ואהבתי מאוד. אהבתי גם את הקליפ וגם את הקרחת של הסולנית. אני חושב שבחברה שבה שיער ארוך נחשב לסמל יופי נשי, צריך הרבה אומץ כדי לקרוא תיגר על המוסכמה הזו ולהופיע בקרחת בוהקת.
אני מצרף קישור לשיר הישראלי האהוב עליי ביותר, נשל הנחש. שיר שמסמל עבורי יותר מכל את חוסר התכלית של הקיום האנושי, את ההמולה, את השאון של החיים - רעש וצלצולים על שום דבר, את הריצה האינסופית שלנו משום מקום לשום מקום, את הבִיצה הטובענית (והתובענית) של הבלי העולם הזה - שכולנו מתבוססים עמוק בתוכה.
רק על שורה אחת בשיר אני חולק: "שוב אני מתחיל לשאול, מה לרצות מה לאכול, כשהנמלה העניינית אותי מודדת". מה השאלה? פחמימות מתוקות! עם עדיפות לשוקולד ולעוגות (ולעזאזל עם הסוכר וקלוריות והשיניים ועוד בלה בלה בלה).
יותר מדי חשיבות.
שמחה שאהבת את סקאנק. פעם אחרונה שהם היו בארץ היתה ב2013, היו מדהימים!
סקין הסולנית מדהימה. תחשוב כמה קשה לאישה, שחורה, גיי עם חזות כמו שלה (מבחינתי החזות שלה מדהימה, הייתי מתחתנת איתה עכשיו!) להוביל ולעמוד בראש להקה. והיא לא מפסיקה לשבור את תקרות הזכוכית סביבה.. מעוררת השראה.
תודה על השיר היפה של מאיר אריאל.
וכמובן.. הפחמימות :) כל פעם אתה מזכיר אותן עולה בי השיר הזה :)
<a href="
אני כותב לך וברקע מתנגן לו Weak הנפלא שלהם.
אבל אני מעט חוטא להם, שכן הם ראויים להאזנה קשובה, שלא תוך כדי ביצוע פעולה אחרת.
גם אם היא כיפית ומהנה כפי שקורה בזה הרגע...
הוא אחד ה-שירים!!
בסוף החלטתי לא להתערב לך ולתת לך לגלות אותם לבד.
רק אמליץ על you'll follow me down.
ויש שיר נוסף שלהם שלא קל להגיע אליו, כשתסיים להקשיב לרוב, תעדכן ואשלח לך אותו.
אפילו יותר טוב מהקודם, שהוא מעולה כשלעצמו. גם הקליפ יפהפה.
סיקרנת כהוגן עם השיר הנדיר. ממתין ב(חוסר) סבלנות...
גם בישראל הנאורה (כמעט הקלדתי בטעות נוראה, ואעפ"י שאני חלילה לא חושב כך, מעניין מה פרויד היה אומר על זה...) של 2020 יש עדיין כברת דרך ארוכה.
אז נברתי לי קצת במרחביה האינסופיים של סימניה, ומה מצאתי, בין השאר?
#noteId_275973
אבל מה שצימרר אותי אפילו יותר מהסיפור האישי הקשה אותו תיארת מדם לבך, זו אחת התגובות, שממחישה את העניין היטב. ציטוט, מילה במילה (הכינותי מראש דלי הקאה): "תדעי לך שהידלקת את האש על הגחלים שממש בזה הרגע מתחילות ליבעור לי מיתחת לרגלים במילים אחרות אחרי הסיפור הזה גם אני רוצה אותך. אחרי הכל על השפתים את לא לובשת כלום ועים הן טיבעיות ניראות כאלה שמזמינות הן לנשיקה או יותר גרוע אפילו מזמינות הן למציצה..."
ומה ענית לו? "תצנן את עצמך עם כוס מים קרים". זה הכול? את תכולתו של דלי ההקאה הייתי שופך על ראשו.