עיינתי בפירושים המוזכרים מטה...
ועל אף שאני מסכים עימם אני חושב שאולי יש פירוש נוסף אולי קצת פחות מובן מאליו.
ראשית, יש לשים לב שמדובר בכסיל מול חכם.
כסיל - כמו אותו מזמור של ערב שבת "...איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת..." (תהלים פרק צב).
לאור זאת, איזהו החכם? -המבין את התורה - המתפלפל במעמקיה על מנת לברר את האמת הטמונה בה.
מכאן, שכסיל הינו אחד שאיננו מתעסק בתורה.
כלומר, בורא עולם מסתכל על בניו - בשעה שלומדים ועוסקים בפלפולי תורה - הרי הוא כאב השמח בבנו,
ובשעה שנתרחקים בניו, הרי הוא כאם הנוגה על בנה שסר מדרך הישר ומתנהג בכסילות.
בנוסף,
עולה לי קונוטציה מאוד חזקה לארבעת הבנים בהגדה.
כסילות לעתים מגיעה ממקום של תמימות - אי הבנה למה דברים מתנהלים כפי שמתנהלים או למה יש צורך במוסר וערכים, לעומת החכם שמבין חשיבותם ולכן מרצונו בא ומתעניין לדעת.
מעניינת הקבלה זו - במיוחד לאור האמור בהגדה - שעבור התמימים, אלו שלא ממש מבינים, יש צורך לפתוח פתח - ואילו כאן, האב מתרחק, מותיר לאם את מלאכת פתיחת הפתח. (גם בהגדה למיטב זיכרוני - "...ואת פתח לו..")
מכאן, שהאם נגישה יותר לנפש בניה - יודעת איך לפתוח את לבם ומרגע מסוים - האב ממשיך את הדרך שהחלה האם.
לכן גם "...תוגת אמו" - תוגה היא עצב רך, עדין - כאב קל יחסית לעומת עצבות, דיכאון ודומיהם.
העצב שלה נובע מתוך מקום של כאב על הבן שתועה וטועה בדרכו, אך מהולה היא באיזו תקווה כלשהי - באפשרות שלה לפתוח את הפתח שיוביל ל"בן חכם ישמח אב...".
באותו אופן שפירשתי קודם - בורא עולם פותח את הפתח ל"כסילים", נותן להם את האפשרות לחזור אל חיק המוסר והתורה.
ומכל מקום, כך אני מבין את הפסוק וכך אני מפרש אותו.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
