פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 326 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 7 שנים ו-4 חודשים היגיון I.V olokita
אני נוהג על כל סוג רכב שיש. דו גלגלי, זחלי, סילוני, מתחת למים, מעל המים, ארבע רגליים ותיש בן קרניים. בקיצור, כל סוג רכב שרק תבחרו.
העיקר שאין ברכב קודן.
אוקי... לא מדויק. אין בעיה עם קודן, העיקר שיהיה בכך הגיון. כלומר, בצרוף המספרים שבקודן. שיהיה משהו עם תוחלת, כמו תאריך הלידה של סטיבן שפילברג או מועד ירידת החיוב באשראי ואפילו יום ההולדת שלי.
בעצם לא, בלי ימי הולדת. העיקר שיהיה בדבר היגיון.
האמת היא שבאופן כללי אני חייב למצוא הגיון בכל דבר בעולם. ממש כמו בסיפורים שאני כותב או במדינה שאני בוחר כמגורים עבור ילדיי. והדבר הזה הוא שלי, פרטי ואף אחד לא יצליח להתווכח איתו או להזים אותו.
אלא מה? שממש כפי שההיגיון שלי הוא שלי, אז גם ההיגיון שלך הוא רק שלך, ולא תמצאו אותי מביע דעה על הגיון של אף אדם אחר. וזה נכון שלעתים אנשים מתקבצים לקבוצות הגיון משותפות ומנוגדות לזו שלי, אך עדיין, אני בחיים לא אביע ביקורת על ההיגיון הדפוק שלהם.
ובכל מקרה, כך גם מצאתי את עצמי בפעם ההיא עומד בדוכן הגלידה מול מוכר משתהה. לפחות עד שלבסוף נמאס לו.
"אחי, מה זה משנה הגוון של הגלידה? אתה בוחר טעמים לא צבעים."
"לא, לא, לא. אני בוחר טעמים לפי הצבעים שלהם. הרי זה לא הגיוני לשים כדור גלידה חום לצד כדור ורוד. אתה יכול לסדר את זה לפי גוון ולהגיע מלבן לחום בסדר גוונים עולה אבל זה ידרוש ממך לפחות ארבע קילו גלידה בכדורים. וגם גביע ענק. יש לך גביע ענק?" שאלתי לבסוף אך הוא לא הבין דבר והתרגז עוד יותר.
"לך מפה. תעשה טובה ולך" הוא ביקש ממני ואני הסמקתי. רציתי ללמד אותו, שידע להבא ובאותה העת תהיתי גם מה מניע אדם לפתוח גלידריה אם אין בו כל חוש או הגיון קולינרי.
"חכה רגע" קראתי אליו, "עזוב, אנחנו כאן לבד. תן לי להסביר לך רגע".
האמת, הופתעתי. הבחור לא רצה לשמוע לקול ההיגיון. אז יצאתי החוצה להמשיך את חיי, מותיר את המסכן לבדו בחנות.
'מה הפלא שאין לו לקוחות' הרהרתי לעצמי ומיד אחר כך התיישבתי על ספסל עץ פינתי. גבר זר ורחב מימדים שישב לצידי הביט בי בעיניים בוחנות. השבתי לו מבט חזרה והוא חייך בנימוס.
"אולי תוכל לסייע לי" שאלתי בנועם.
"בשמחה" הוא ענה ואני שמחתי מאוד מתשובתו המנומסת.
"הפחית הזאת של הקוקה קולה, זו שכאן על השולחן. היא שלך?"
"לא" הוא השיב בפשטות תהומית, בחור כלבבי.
"אם כך, אולי תואיל לפתוח אותה עבורי?" צפצפתי אליו בקול מגמגם מהתרגשות. 'בכל זאת' חשבתי לעצמי, 'איש גדול כל כך... לא יהיה בכך כל היגיון אם לא ינצל את כישוריו המיוחדים למעני'.
כעת צד את מבטי גיליון מעריב שהיה זרוק על הארץ למרגלותיי, וזה קרץ אלי כמבקש שאניח אותו מול עיני לקרוא.
'שטויות' זעקו הקולות בראשי כמבקשים למנוע טעות הרת גורל. 'הרי מעריב קוראים רק אם שותים פפסי'.
"לכל הרוחות" רטנתי ומיד ביקשתי את המגודל שלצדי, אם יאות להניח עבורי את הפחית על השולחן ואולי אף יסכים לגשת אל המכולת הקרובה ולרכוש עבורי פחית אחרת. "אבל הפעם שיהיה פפסי" לחשתי אליו ובת צחוק קטנה עלתה על פני.
"תגיד, אתה בסדר?" ביקש המגודל לברר. אך בטרם הספקתי לענות לו, ממש שניה לפני שפתחתי את פי לדבר, מעך אותי האיש בין שתי כפות ידיו, כנראה כסימן לחיבה.
וכשהוא סיים התרוממתי על רגליי וחייכתי, ממש אל דמותו המתרחקת לעבר המכולת חייכתי. ובפה חסר שיניים השבתי, נושא אליו מבט מטושטש ומוסיף צעקה.
"כן אדוני ותודה ששאלת. רק אל תשכח את הפפסי בבקשה".
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 7 שנים ו-2 חודשים בין מציאות לדמיון, בין יציבות לכפיון, בין ממשות לרעיון, ובין גאונות לשיגעון, מפריד רק ההיגיון. אברהם
ההיגיון, הוא יחסי בהחלט.
עד כדי שסופר מכובד, הופך להומלס (או לקצת "קוקו") ולו רק להכניס מעט היגיון בסיפור.
כן, יש הרבה מן האמת העוקצנית\הומוריסטית בסיפור.
אחלה סיפור
"ההיגיון שלי הוא לא ההיגיון שלך"
יצחק שר ליצחק
https://www.youtube.com/watch?v=1oXc9mgkM1o
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
