בראשית –
לא, לא היה גן עדן
גם לא היה נחש
ואיך יכולת אז לנחש
את הגירוש ואת להט החרב
שעתידה להתהפך
מעל ראשך
הארץ הצמיחה דשא עשב ועץ פרי
עוף עופף, ובהמה למינה
סביב בקתה אחת קטנה
וזה היה
כל עולמך.
**
כשכל צבאם פלש, וכלו השמים והארץ
היתה תוהו ובוהו וחושך, כמה חושך
כמה תהום.
וצלם אדם אין
והמים גברו מאוד מאוד -
כשכלו המים ידעת
שכל עולמך נותר בעבר אחד
של כבשן ואש
ואת לבדך
ולא טוב היות האדם לבדו, לא טוב
וטעם עץ החיים
מוסיף מכאוב
כעץ הדעת
ולא מצאת מנוח
הלכת לך
ממולדתך
ובית אביך אבד
**
בראשית בראת
את חייך החדשים
מתוהו ומאפר
גישרת על תהומות
על פערים, על חללים
לפעמים שמענו אותם, בין המילים
למדנו לזהות את הצלילים
והצללים
וכל השנים, כל כך הרבה שנים
כל דמי הורייך , אחיך, אחיותיך, האחיינים
צעקו אליך מן האדמה
עכשיו כבר אין מי שישמע
וכל השנים שסבבנו אותך והקפנו אותך ואהבנו
ידענו:
מי שנותר אך הוא לבדו
ואין לו אח, או בית או תיבה
כמה שנקיף אותו ונעטוף באהבה
בסוף בסוף, זה מה שיבקש:
(ואנחנו קיימנו
ורשמנו על המצבה)
פה נטמנה -
אוד מוצל מאש
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
