עֵינֶיהָ פְקוּחוֹת לִרְוָוחָה,
הִיא אֵינָהּ מְמַצְמֶצֶת.
כְּשֶׁהֵן רְטוּבּוֹת כָּל כָּךְ
מִטִּרְחָה זוֹ הִיא נֶחְלֶצֶת.
רַק מִדֵּי פַּעַם,
כְּשֶׁמַּשְׁפִּילָה מַבָּט
וְעוֹבֵר בָּהּ רָעַד,
אָז,
כְּמוֹ וִישֶׁרִים שֶׁל אוֹטוֹ-
יוֹרְדִים הָעַפְעַפַּיִים,
מָּנְחִים אֶת הַדִּמְעָה הָאַחֲרוֹנָה
אֶל מַסְלוּל לֶחִי וְסַנְטֵר,
וְלַדִּמְעָה הַמְּהַסֶּסֶת
אֵין מָה לְהַפְסִיד יוֹתֵר,
הִיא קוֹפֶצֶת, נוֹאֶשֶׁת
לֹא חוֹשֶׁבֶת לְאָן,
רַק יוֹדַעַת שֶׁדֶּרֶךְ זוֹ הַמְּטוּפֶּשֶׁת
מוֹבִילָה אֶל חֲבֵרוֹתֶיהָ כּוּלָּן
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה