פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 1380 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 8 שנים ו-2 חודשים התלבטות yaelhar
למכור או לא למכור? איך אפשר להחליט? למכור את עצמי, את מהותי. מה פתאום אני שוקל את ההצעה בכלל? בגלל כסף. המון כסף. תמיד היה לי מספיק לצרכי. לא כסף רדפתי, רדפתי מוניטין והערצה. עכשיו הכסף הופך חשוב... אין עוד הרבה מלבדו.
השפה היא הרכוש היקר ביותר שלי. שוויה יאפשר רווחה עד סוף החיים, ללא צורך בחישובים והתקמצנות. להתעשר פעם ראשונה בגיל זיקנה... אני כנראה לא ארגיש את זה, אבל מותר חיי העלוב יהיה נוח, עד כמה שזה משנה.
אבל... אני רגיל להיות החכם. זה שאנשים עולים אליו לרגל, מתמוגגים מחוכמתו. זה אני. להחליף את עצמי עבור עושר? לחיות את שארית חיי בלי יכולת לחשוב ולהבין את מה שסביבי, בלי יכולת להשוות, מוקף בבוז ורחמים... מה הייתי אומר למי שהיה שואל לדעתי אם למכור או לא?
*אתה שוקל את זה כי אתה כבר לא שווה כמו שהיית פעם. אתה רוצה הוכחה לערך שלך. ולערך כספי יש ערך שאפשר למדוד*
הצעת הקונים מוגבלת בזמן. עכשיו הם להוטים לקנות. מי יודע מה יהיה מחר? כמה זמן עוד נותר לי לחיות, שנתיים? חמש? ואיזה מין חיים יהיו חיי מעכשיו - חולי וגסיסה, שיטיון ומוות. על מה אני שומר בקנאות כזו? מחר אני יכול למות, או גרוע יותר להפוך שוטה מזיל ריר, ואז ערכו של רכושי הגדול - השפה - יהיה כקליפת השום. גורלי יהיה כגורלם של ממציאים בהיסטוריה. שהמצאותיהם נגזלו מהם על ידי אחרים, זריזים מהם. אולי גם הם השתהו, התקשו להיפרד מהמצאתם ומישהו הצליח להשיג את העקרונות, פיתח אב טיפוס והתעשר מההמצאה. מי זוכר היום את הממציאים המקוריים שמתו אלמונים ועניים?
*כלומר אתה חושש שאם תחכה ותמשיך להתלבט ההצעה תבוטל? או שלא יהיה לך עוד מה למכור? תזדרז.*
מעניין מי קונה שפה. מישהו שזו לא שפת אימו ורוצה להראות כאילו נולד פה? רוצה להתגנדר בעושר ביטוייו, ויש לו מספיק אמצעים לקנות אותה מזה שיצר אותה? כשאני חושב על זה אני כועס. כי בזכות הכסף הוא יכול לקנות את נשמתו של מישהו פחות בר מזל כלכלית ממנו. מעניין מה ההרגשה לקום בוקר אחד ולדבר ברהיטות בשפה שהיתה זרה לך עד אתמול. שפה אינה בגד. שפה היא יותר מאוצר מלים. היא הדרך האישית והייחודית בה אתה חושב. מתבדח, פותר בעיות וחולם.
קוני השפה מעוניינים רק במשכילים. שפה בסיסית לא מעניינת אף אחד. והחוק מאפשר רק למי שעבר את גיל 70 למכור. בגיל הזה לא נשאר למוכר – משכיל או בור - ערך כלכלי עבור החברה, רק הוצאות יש עליו. מבחינת החברה – עדיף שימכרו ויכסו את ההוצאות עליהם. הקונים אורבים למשכילים שעברו את הגיל ועודם במצב טוב, ומציעים להם הצעה שקשה לסרב לה.
בגיל צעיר קל להרים ת'אף באנינות, ולומר שכסף אינו יכול לפצות על האבדן. זה מה שקוראים במאמרים של המתנגדים למכירת שפה. אבל כשאתה כבר רואה את הקץ – אתה חושב אחרת. מה אשאיר לבת זוגי? היא תאריך ימים אחרי. הייתי רוצה שלא תדע מחסור. הייתי רוצה שיהיה לה כל מה שלא היה לה בשנים הארוכות שחיינו יחד.
מעניין איך היתה מגיבה לו הייתי משתף אותה בהתלבטות... האם היתה דוחה את ההצעה באצילות? מדרבנת אותי למכור? לא רוצה לדעת. גם אחרי עשרות שנים יחד יש דברים שעדיף לא לדעת.
*ואם לדבר ביושר, היית רוצה שהיא תעריך אותך ואת שווייך. ושתעריך את הויתור הענק שאתה מוותר בשבילה. בשבילה? בטוח שאתה רוצה לחשוב על זה?*
הם ישאירו לי חמש מלים. זה החוק. "כן", "לא", "עוד", "די" וצבע, לפי בחירתי. משערים שאת הצבע שבחרתי עוד אוכל לזהות. כחול? תמיד אהבתי כחול. אבל אולי יש יותר ירוק מכחול בעולם? אולי אדום? פעם ראיתי סרט ישן בשחור-לבן-אפור. איזה עולם חדגוני היה בו. כזה יהיה העולם בו אחיה מרגע המכירה? אולי אצא לי לחופש של יום ואבהה רק בצבעים?
*ועכשיו אתה מתחיל להתפייט פה על צבעים? תישאר ללא חשיבה והבנה ואתה חושב על צבעוניות? תזדרז!*
אומרים שמוכרי השפה נשארים ללא תבונה וללא יכולת ללמוד. אם הייתי יכול לדבר עם אחד מהם, אולי היה לי קל יותר להחליט. לא יודעים על עולם החשיבה או הרגש שלהם. במחקרים יש רק השערות והנחות. אין תשובות. התחום עוד חדש מדי. חלק מהחוקרים טענו שלא נשארו עוד חיי רוח ורגש אצל מוכרי השפה, שהם חיים את הרגע ללא חשיבה ותכנון. אחרים משערים ששרידים של רגש נותרו, כנראה, במוכרים. מה אני אעשה ברגש ללא יכולת ניסוח והבנה? לדמיין מצב בו אין לי אפשרות לחשוב... לא מוכן לדמיין את זה.
*כמה הבנה וניסוח תצטרך לשלושה חודשים? תחליט כבר.*
השפה... מובנת מאליו. מלים שכל אחד יודע, צירוף כזה או אחר, הבעה. כל פעוט יכול. אבל כשהיא איננה, אתה כלום. היא המאפשרת לכתוב ספרים, מחזות, מאמרים שירה. מכל בעלי החיים רק האדם מספר סיפורים. רק לאדם יש שפה שמתארת חוויות ורגשות, לא רק פקודות מסע ואזהרות. תמיד רציתי לכתוב ספר שכולם יקראו. מקנא בסופרים המגיעים למליוני קוראים, מרגשים אותם, משנים אותם. הייתי נותן את כל המאמרים המקצועיים המוערכים שפירסמתי, אלה שרק קומץ מומחים קרא, תמורת ספר אחד שבאמת משפיע. כזה שכולם מכירים אותו. רב מכר.
*אתה יודע שלא תכתוב רב מכר. גם לא ספר עיון. תמיד ידעת את זה. החיים היו טובים אליך ונאחזת בידע האקדמי. לא עלה בדעתך לבזבז את הזמן ולסכן את המוניטין שלך ברב מכר שאולי יצליח ותצטרך להתנצל עליו, ואולי ייכשל ותצטרך להתנצל עליו... תחליט כבר, הזמן אוזל.*
לכמה זמן עוד אצטרך את התבונה שלי? תוחלת החיים של המוכרים עומדת על מספר חודשים. אף אחד לא יודע להסביר למה מוכרי השפה מתים מספר חודשים אחרי המכירה. אולי כי הגוף מכבה את עצמו כשהתבונה נעלמת? שטויות, אני מכיר אנשים ללא תבונה, שחיים יפה מאד... מצד שני תמיד אמרתי שעדיף לי מוות מהיר מגסיסה ארוכה, המתלווה למחלות הזיקנה. זה נימוק בעד מכירה... לא?
*מוניטין, תבונה, מומחיות, כל אלה היו לך. מה שלא היה לך אף פעם זה אומץ. אתה משוטט ברחוב כבר חצי לילה, בתקווה שמשהו יכריח אותך להחליט. אין מישהו אחר, רק אתה. תחליט כבר ותוכל לנוח קצת.*
זה כואב כשהשפה נתלשת? אני אדע מה קורה? אולי פשוט אלך לישון אדם ואתעורר כבר לא?
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 8 שנים ו-2 חודשים רעיון נחמד, נראה שבני אדם לא קייימים בלי מילים, לפחות לא כפי שאנחנו תופשים אותם, ראה למשל חולי אלצהיימר... דוידי
אני חושב שזה היה יותר מעניין אם האדם היה משתנה ולווא דווקא מת. והרעיון שספרים משפיעים נו... זאת נראית לי אשליה, שמעטים מאוד מחזיקים, ספרות היא בידור, על כל פנים כתוב יפה ורעיון מעניין.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 8 שנים ו-2 חודשים תודה רבה, דוידי yaelhar
אתה צודק. בני אדם אינם בני אדם בלי שפה. זו היתה כוונתי. בעוד שאנחנו מתייחסים אליה כאל תוסף שאפשר ללמוד, היא למעשה חלק מעצמינו, ואם מסיבה כלשהי היא נעלמת - נעלם גם האדם. אי אפשר לחשוב, לחוות, לחלום בלי שפה.ובאמת כשאתה צופה באדם שמאבד את השפה - אתה רואה את זה בפועל.
אגב לגבי ספרים משפיעים - אני חולקת עליך. "כמעיין המתגבר" שלא היה ספרותי במיוחד - השפיע על דורות וכנראה משפיע עד היום. "יסורי ורתר הצעיר" כנ"ל. אין המון ספרים כאלה, אבל יש ספרים המשנים תודעה במיוחד כשאתה מגיע אליהם בגיל הנכון (-;
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 8 שנים ו-2 חודשים הארי פוטר גלית
-
-
-
לפני 8 שנים ו-2 חודשים מדהים, לא לשווא נאמר, מי שרודף אחר הכבוד, הוא בורח ממנו, והחוסן? לא לעולם! הוא זמני והפכפך. רחלי (live)
פעם אתה למטה ופעם למעלה, כמו בקרוסלה.
מסקנה, אין מה להתלבט בכלל, תהיה מי שאתה ותן לאחרים להעריך ולאהוב אותך, ישנם אנשים שאינם יודעים לדבר "בשפה הגבוהה" אבל הם בני אדם מוערכים יותר מאלו עם השפה, ועם התארים..
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 8 שנים ו-2 חודשים תודה רבה, live yaelhar
המממ, רעיון מעניין שלא חשבתי עליו.
השימוש שעושים אנשים שונים באותה שפה קשור, כמובן לעושר השפה אבל קשור יותר לאישיות בעליה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 8 שנים ו-2 חודשים אין ספק בכלל. רחלי (live)
עושר השפה, שווה בעיניי בכל אופן בדיוק כמו כל עושר מסוג אחר.
ולכן, זה לא חשוב אם אתה אדם עשיר "במילים" או בכסף, בדר"כ האישיות של האדם נבנית בהתאם למה שיש לו.
יש יוצאים מין הכלל ואי אפשר לתייג את כולם בזה אני מסכימה לחלוטין.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
לפני 8 שנים ו-2 חודשים וואו! גלית (ל"ת)
-
