חתכתי אבוקדו לסלט.
התחלתי כמו שאני תמיד מתחילה: חציתי אותו לשניים בעזרת הסכין האדומה, החביבה עלי.
לקחתי את החצי הראשון ובאמצעות כף חפרתי במוך הירוק עד שהתקבלה סירה הפוכה.
ארגנתי אותה בצלחת וביצעתי בה חתכים שבחייהם ובמותם לא נפרדו.
הפרדתי אותם בעדינות זה מזה, משתדלת שלא למעוך את בשרו של הפרי הרך והתפניתי להתעסק עם החצי השני, המלא שבבסיסו גלעין בינוני.
ניסיתי לנתק את האחרון מביתו אך לא יכולתי לו, הוא לא הסכים לזוז ממקומו.
צבטתי אותו בקצות האצבעות וניסיתי לנעוץ ציפורניים אך הוא נשאר תקוע ואיתן בעמדתו.
גם הכף לא הצליחה לשכנעו לצאת על אף היותה עגולה, גדולה ומוכספת.
היא נגחה קלות באדמה סביבו, יוצרת שקערוריות ומקנה לו מרחב מחייה על מנת שגופו השמנמן יחלץ בקלות יתירה מהטריטוריה שלו אך ללא הועיל.
בעקשנות גדולה נותר על מקומו ולא הסכים לזוז אפילו מטר אחד.
ואז הבליחה מחשבה בראשי לנעוץ בו את הסכין האדומה החביבה עלי, זאת עם הלהב המתפצל לשניים ואף על פי שקליפתו קשה, תחדור חביבתי מבעד לאפידרמיס של גופו, תינעץ בו וכמו קורבן של ולאד המשפד, ינתק לנצח מביתו ויושלך כלאחר יד לפח.
וידעתי כי טמונה סכנה במהירות המופרזת בה חדר הרעיון לתוכי וכמו מגדת עתידות ראיתי התעסקות עם פלסטרים וכוהל 70% והרגשתי את עקצוץ הכאב עוד לפני שננעצה הסכין.
יכולתי למנוע את הטיפשות הקולוסאלית הזאת לו רק רציתי.
אבל לא רציתי.
על אף שידעתי כיצד זה ייגמר.
זאת ועוד, נעיצת הסכין נעשתה בכוונה רבה ובדייקנות.
נעלתי אצבעותי בחוזקה על ידית האחיזה כדי להתייצב והרחקתי את חודה מילימטרים ספורים מליבת הגלעין, ההתקפה היתה קטלנית כהכשת נחש.
הלהב חדר בעד שריונו של החרצן השחצן וגדע אותו לשניים, טס דרך הפרי הרך והקליפה הגבשושית ושיסף ללא רחם את הקמיצה, שקפצה מבהלה והחלה לדמם כמו חזיר שחוט על גבי השיש החלק.
הכאב היה כמו עקיצת יתוש חסר משמעות אך החתך עמוק, רחב ואדום כמו חיוך של ג׳וקר
אינו עוצר באדום וזורם כמו הגנגס ביום חורפי.
ואני מביטה בו מהופנטת וקרוב לוודאי שהייתי ממשיכה עוד דקות ארוכות לולא הופיעה במטבח פושעת בלונדינית וכחולת עין שהזעיקה חצי עולם, העירה את הבעל משנתו והתחילה לבכות בהיסטריה שצריך לקחת את אמא לבית החולים.
״זה סתם חתך״ התעוררתי מהאופוריה שלי בעצב ותלשתי נייר סופג מהגלגל וחבשתי את אצבעי וכמעט החלקתי על שלולית אדומה שנקוותה על רצפת העץ ולא הבנתי מהיכן נוצרו כתמי הדם שעיטרו את קרש החיתוך ואחרי שכל בני משפחתי רעשו וגעשו, קלטתי את דאלי ופיקאסו ו-ואן גוך שעשו על עצמם ניסויים לפני שניגשו אל הקנבס והחלטתי שזה לא משתלם.
נ.ב : לאצבעי שלום, על אף הנפיחות והחתך המכוער ובסיום שורות אלו היא שולחת גלי כאב למוח ומסמנת לו להיזהר מבחורה כמוני.
נ.ב שני: טיפ מצויין לחתוך אבוקדו
http://www.thekitchn.com/how-to-slice-an-avocado-cooking-lessons-from-the-kitchn-200500
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
