המתים לא מספרים אגדות
הגעתי לזירה, הגופות חיכו לי עם השוטרים וצוותי הניקיון. למראה הגופות חטפתי דז׳ה וו, כבר ראיתי זירה כזו, פעם. הבית היה בית שגרתי, בית פרטי דו קומתי עם גינה ובריכת שחייה, לא מפונפן מדי אבל ברור שבעליו אמידים.
הפרוזדור הוביל לחלל גדול, מול הדלת - מדרגות המובילות לקומה השנייה שם כנראה נמצאים חדרי השינה והמקלחות, מצד שמאל הסלון, מערכת קולנוע ביתית עם ספות מרווחות וגדולות, מסך ענק ודק ורמקולים בפינות הסלון למיקסום חוויית השמיעה.
מצד ימין נמצאו פינת האוכל והמטבח, הגופה הראשונה נמצאה בתחילת הפרוזדור, צמודה לדלת הכניסה, תנוחתה העידה שהיא נמלטה בבהלה, כנראה בשאיפה לעלות במדרגות, ניכר שהתרחש מאבק קל בכניסה. שתי הגופות האחרות ישבו על הכיסאות בפינת האוכל, צלחות מונחות לפניהם וכיסא אחד שנגרר אחורה.
"אז מה אתה יכול לספר לי עליהם?" שאל אותי המפקד לאחר החלפת מילים קצרה.
"לפי מיקום הגופות, זה שכאן פתח את הדלת, כנראה למכר כלשהו, כשהבין שהוא עשה טעות הוא ניסה לטרוק את הדלת, הסתובב ורצה לברוח למעלה, תחפשו למעלה אריחים רופפים בחדרי השינה והאמבטיה, יכול להיות שתמצאו שם את סיבת המוות, שני אלו שבפינה הם "נזק משני" - הרוצח לא תכנן להרוג אותם, שים לב לפצעי הירייה והדיוק, לדעתי הרוצח עמד מעל הקורבן הראשון ואז ירה בהם, מהנקודה הזו יש לך תצפית טובה על השולחן ומאידך לא רואים אותך. סביר להניח שהרוצח שלנו יוצא צבא מהכוחות המיוחדים, הוא השתמש ברובה אם 16 מקוצר.", עוד לא סיימתי את הניתוח והשוטרים שעלו קודם לבדוק את האריחים חזרו בידיים ריקות, "הוא היה למעלה, מצאנו כמה לוחות מונחים...", לא נתתי להם לסיים, "האריחים היו בחדר שינה היחיד, מתחת למיטה, נכון?", שאלתי, הם הופתעו, "כן, איך ידעת?", שאלו. "הרוצח הזה הפך לסדרתי, לפני כמה שנים נמצאו כמה גופות באותן פוזיציות, השתיים ליד השולחן מרוקנות מדם, זאת שכאן, עם חבלה מעצם כהה מתחת לצלעות 3 ו4, וסביר להניח שחסרה לה הלשון".
הוא היה מתוחכם וחכם, שמר על פרופיל נמוך לאורך שש השנים האחרונות. החקירה ההיא הסתיימה עם יותר סימני שאלה מאשר עובדות או הנחות עבודה. היו הרבה תיאוריות שעפו באוויר. באותה חקירה לא היה מניע. זו הייתה חקירת הרצח הראשונה שלי והיא נותרה בלתי פתורה. מקרה שני אומר שיהיה גם שלישי, חייבים למצוא אותו לפני שעוד חפים מפשע יימצאו את מותם.
בבתים האלו בדרך כלל יש מצלמות, אבל הוא בטח ניקה אותן, טביעות אצבע לא נמצא, שיערות או שאריות דנ"א הן חלום בהקיץ. הבחור הזה קפדן ויסודי.
ממקרה העבר הנחנו שהגובה שלו בין 1.70 ל1.90 ושהוא שוקל 80 ק"ג בערך. לפי זוויות המכות שהנחית וזוויות הירי, אלו היו הנחות נכונות, אך כאן נדמה שיש איזושהי סתירה. זווית הירי נמוכה מדי לבחור בגובה 1.90 אולי הוא התכופף?
כשהתקרבתי לבדוק את הזווית הנוחה ביותר לירי חלק מהנקודה המשוערת, שמתי לב לחתיכת בד קטנה.
"חבר׳ה אני חושב שמצאתי כאן משהו", המז"פניקים הגיעו, "תסתכלו שם, על הרצפה, זה רק אני או שזו חתיכת ג׳ינס טבולה בדם?", "בחיי, אתה צודק. איך פספסנו את זה?", תהה חוקר המז"פ הבכיר.
משהו נראה לי מוזר, לא יכול להיות שהבחור היה כל כך רשלני שישאיר חתיכות מעצמו מאחור, משהו מסריח כאן.
הריח התפשט פתאום,"שריפה! כולם לצאת, עכשיו!", צעקתי ברגע שזיהיתי את הריח.
כולם התקהלו בקומה הראשונה, לא מסוגלים לצאת.
"מה קורה פה?", שאלתי, העשן הסמיך, אנשים התחילו להשתעל ולהיחנק.
אחת המתמחות החדשות שזו לה חקירתה הראשונה, התעלפה.
"הדלת לא נפתחת, יש שריפה בשני מוקדי היציאה העיקריים, לברוח דרך החלונות לא אפשרי ואי אפשר להגיע לקומה השנייה", שמעתי מישהו אומר.
לא האמנתי שככה מגיע הסוף, היינו בתוך מלכודת אש בלי יציאה. צוותי הכיבוי אם יגיעו - יגיעו יותר מדי מאוחר בשבילנו.
נשכבנו על הרצפה, בניסיון נואש לא לשאוף עשן.
הדקות נקפו, ללא אפשרות לברוח, נלכדנו בתוך האש.
בחדשות אותו היום דיווחה הקריינית בקול מונוטוני קמעה, על הטרגדיה שבה נתקלו כוחות המשטרה בבואם לעצור פושע מבוקש.
"הפושע, משפחתו וכוח השיטור נשרפו למוות.",סיכמה הקריינית את הידיעה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה