פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 889 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 8 שנים ו-5 חודשים סיפור ילדים- האם אתם מכירים את רווית? פוליאנה :-)
שלום ילדים, קוראים לי רווית
ואני בעצם אמא, אמא אמיתית
אני אמא של דלית ונדב
וגם של רוני, וגם של יואב.
אבל עכשיו כולם בגן או בבית הספר
ואני, רק אני, עושה בבית קצת סדר
בידי האחת אני מחזיקה במגב
ביד השניה מקפלת בגדים של נדב
עם הרגל דוחפת בובה ממש קטנה
ובין הראש לכתף, משוחחת עם שכנה
לשכנה מרים יש הרבה מה לספר:
"הילדים שלי מלאכים! אין מה לדבר!
דניאל ויובלי תמיד דואגים לסדר
ומה אצלך? מה עם הילדים שלך?
יש לך שנים גדולים! ממש כיף לך!"
ואני נאנחת קצת ואומרת:
"גם שלי מלאכים, אך בדרך אחרת
גם הארבעה שלי באמת מלאכים
אבל קצת פחות נקיים, יותר מלוכלכים.
אוהבים לבלגן, שונאים לסדר
כבר סיפרתי לך, הבית שלי הוא אחר."
השיחה מתנתקת ואני נאנחת,
למה המשפחה שלי כזאת לא מוצלחת?
למה כשאני מבקשת מדלית להוריד את הפח
היא עושה לי מיד מין פרצוף מצוברח
ולמה כשאני מבקשת מנדב לשטוף כלים
הוא אומר שהוא עסוק ב"לפוצץ חיילים"
ורוני לא רוצה לסדר את הבובות,
ויואב עם הכדור בכלל עושה צרות.
הלוואי שהייתי מהירה יותר,
ככה את הבית הייתי מסדרת מהר!
הלוואי שהייתי קנגורו מנתר,
שקופץ, מקפץ והכל מסדר!"
לפעמים יש שעות שמגשימות משאלות
ומסתבר שעכשיו יש שעה שכזאת!
והופ! תוך שניה או שלוש לכל היותר
אני מיד נהפכת לקנגורו מנתר!
ביד אחת שוטפת כלים שנותרו מאתמול
ביד השניה אני אוספת פאזל גדול
בזנב מערבבת מרק לארוחת הצהרים
וגם מנתרת ומסדרת את הסלון, אחת ושתים!
ולפתע נשמעות דפיקות חזקות בדלת
"אמא הגענו!" נשמעת קריאה צוהלת
בקפיצה ענקית אני את הדלת פותחת
ו- ארבעה קנגורואים מפילים אותי כמעט!
"אמא! אנחנו רעבים! מה הכנת לאכול?"
לשולחן מתיישבים וזוללים את הכל.
ואחר כך מנתרים וקופצים בכל מקום
והבלגאן קופץ איתם כמובן גם היום.
יואב בועט בכדור בקפיצות משונות,
רוני מפזרת מיד את כל הבובות,
נדב מסיע מכוניות מכאן לשם
ודלית מציירת עם כל הטושים כולם.
אוי ואבוי זה מצב ממש נורא!
ארבעה קנגורואים זאת צרה צרורה!
אם קודם הם עשו בלגאן נוראי
עכשיו הם עושים בלגאן קנוגוראי!
"ילדים אל תבלגנו! היום עשיתי סדר!"
אבל הילדים לא מקשיבים וממשיכים לפזר.
אוי ואבוי! כך שום דבר לא יעזור!
הלוואי שהייתי בעצם, ציפור.
כן ציפור! כזו שעפה עם זוג כנפיים
כך הייתי מסדרת הכל, אחת ושתיים!
והופ תוך שניה או הכי הרבה שלוש
אני הופכת לציפור, מהזנב ועד הראש.
בכנף אחת מנגבת מרק שנשפך
בכנף השניה, מרוקנת את הפח
עם המקור מקרצפת אבק מהחלון
ועפה למעלה ולמטה כמו בתיאטרון
עפה מהסלון לחדרים ומהחדרים לסלון
ואוספת בובות וטושים וקלמר ובלון.
וכשאני צונחת על כיסא עייפה ובלי כוח
אני רואה מחזה שגורם לי לצרוח!
הילדים נהפכו גם הם לציפורים לבנות
ועכשיו הם מתעופפים בקריאות משונות
בועטים במקרר מעיפים ירקות,
מפזרים משחקים, מטפסים על קירות
כל הבית מלא באבק ולכלוך
ואני המומה, איך כל הבית הפוך!
הלוואי שהייתי תמנון, כן תמנון!
עם שמונה זרועות בשביל כל מצב נתון.
כזה שיכול לטפל בכל בו זמנית
ויכול לסדר הכל במהירות האפשרית.
והופ! תוך שניה או לכל היותר שלוש שניות.
אני מיד נהפכת לתמנון עם שמונה זרועות!
ואני במהירות מניעה את זרועותיי
הלא על פלא שכזה חלמתי כל חיי!
כל אמא הלא הייתה רוצה לפחות עוד יד!
ולי יש שמונה! אז הכל יסתדר מיד!
ואני ממהרת להכין ארוחת ערב הגונה
ולכל זרועה יש משימה איתנה
זרועה אחת קוצצת בצל לקוביות
זרועה שניה חותכת עגבניות
זרועה שלישית מתבלת
זרועה רביעית מטגנת
זרועה חמישית מערבבת
זרועה שישית מערבלת
זרועה שביעית טועמת
וזרועה שמינית? היא קצת מיותרת...
וכשהכול מוכן והשולחן ערוך לתפארת
אני קוראת לילדים לבוא ולשבת
אך להם כמובן יש עוד הרבה זמן
"אמא עוד מעט נבוא לשולחן!"
וכשהם סוף סוף באים מחשיכות עיניי
כי ארבעה תמנונים מקבלים את פני!
וכל זרוע נוספת היא עוד בלגאן!
אוי ואבוי! זה סיוט לא קטן!
וכמובן שרוני מפילה את הכל,
ונדב מחליט שהוא לא רוצה לאכול
ויואב מתלכלך ברוטב עגבניות
ודלית כרגיל עושה בעיות...
וכמובן שאף אחד לא יישאר לסדר,
ואותי הם משאירים עם בלגאן גדול עוד יותר
הצילו! מה נותר לי עכשיו להיות?
בינתיים התארח אצלנו בבית גן חיות!
אולי אהיה פיל אם חדק ארוך נורא?
ואולי ג'ירפה גבוהה עד לתקרה?
אך לפני שאני מספיקה להביע משאלה
אני שומעת מעלי קולות צהלה.
אוי ואבוי! מה הם עשו עכשיו?
אין לי עוד כוח! נשבר לי הגב.
לפתע אני משפשפת עיניים.
ופוקחת אותן אחת ושתיים.
זה היה רק חלום! אני חושבת בהקלה
ואת ארבעת ילדי ובעלי מגלה.
"יום הולדת שמח!" שרים הם כולם
ופתאום אני הכי מאושרת בעולם.
היום יום הולדתי! לגמרי שכחתי!
"מזל טוב רווית!" מברך תומר אותי.
"כן מזל טוב אמא!" צועקים גם ילדי
ודמעות של אושר מציפות את עיני
כי אולי הילדים שלי בלגניסטים מושבעים
אבל הם בהחלט הכי הכי נפלאים!
ולא הייתי מחליפה אותם גם במלאכים אמתיים
מין ילדים מסודרים, ממושמעים ונקיים.
"אז את שומעת מרים!" אני אומרת לשכנתי
"הילדים שלי מיוחדים באופן אמיתי
הם אולי לא מסודרים כמו הילדים שלך,
אבל אצלי שתביני, כל ילד מלאך!"
כך סיימתי את השיחה בצורה מדהימה
והותרתי מאחורי שכנה המומה
כי באמת איך מרים יכולה לנחש
שיחה שהייתה בחלום בחמש...
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 8 שנים ו-5 חודשים ^.^ Moon
היה נראה ארוך מדי עד שהתחלתי לקרוא ואז.. חבל שזה נגמר
מעולה ומצחיק, מאוד נהנתי לקרוא
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 8 שנים ו-5 חודשים תודה רבה! פוליאנה :-)
ואני מקווה שיום אחד זה יהיה ספר שנמצא בכל חנות ספרים ומאויר בתמונות יפות:)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
לפני 8 שנים ו-5 חודשים הודעה שמחה ללא כותרת יהלי
לו רק היית יודעת עד כמה הקטע הזה רלוונטי אצלי היום.
בהחלט מסכימה עם פפר..מקסים.
והפעם לא נרתעתי מהאורך :-|
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 8 שנים ו-5 חודשים תודה רבה! פוליאנה :-)
רלוונטי מאיזה כיוון?
ואני שמחה שלא נבהלת מהאורך:)
אני בדרך כלל כותבת באריכות, מדברת באריכות ומאריכה לישון:)
בכלל, עד שאני מסיימת לדבר כבר עוברת שנה שלמה!
סתםםםם!
אני גם אוהבת לצחוק:)
מכירה את הבדיחה על המוכרת שמכרה כובע ללקוחה פטפטנית ועד שהיא סיימה לדבר הכובע כבר לא היה באופנה?
זאת אני:)
טוב, חפרתי כרגיל,
אז לילה טוב בינתיים!
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
לפני 8 שנים ו-5 חודשים מקסים. פֶּפֶּר
-
לפני 8 שנים ו-5 חודשים האמת שלא... פוליאנה :-)
-
לפני 8 שנים ו-5 חודשים הודעה שמחה ללא כותרת פֶּפֶּר
אמא מבקשת עזרה, והילדים עונים לה שהם "רק גומרים פרק", או "תכף", או "עוד מעט"...
בסופו של דבר אמא נרדמת והמטלות מתחילות להיעשות מעצמן: הכביסה מתגהצת או מתקפלת ומתמיינת למגרות ולארונות, הפח מוציא את עצמו לצפרדע בחוץ, העוגה נבחשת, נשפכת לקערה ונכנסת מאליה לתנור...
אמא מתעוררת ומתרגשת נורא כי היא בטוחה שהילדים הואילו בטובם לסדר. הילדים, מנגד, מוקסמים, ומאז הם כמובן להוטים לעזור.
ספר דידקטי להחריד, אבל אהבנו אותו נורא כילדים בגלל הציורים הנהדרים של חפצי הבית המתעופפים למקומם. גם היום האחים הקטנים שלי מקשיבים לו בשמחה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 8 שנים ו-5 חודשים נשמע סיפור מרתק:) פוליאנה :-)
-
-
-
-
