יהלי

יהלי

בת 21 מ

"עוד רגע ממש
נכבה כאן את האורות,
ותהיה שוב
חשכה מוחלטת.

ואז פתאום,
באמצע שיחת הלילה
שתשרור שתיקה קטנה,
נצליח איכשהו שוב
לשמוע את צליל
הצחוק שלך, אז מאותו
אחר צהריים בחדר.

שעדיין מהדהד פה,
כמו בכל לילה אצלנו ,
ומתגנב לו אל הגינה
הקטנה והמטופחת מאחור,
ובין הקירות
הלבנים בבית.

עכשיו ששמענו שצמחת
והנך פרח ייחודי ויפה
בעולם,
אזרנו קצת אומץ לספר לך
על הפחדים והחששות ,
כשרק למדת איך ללכת לבד.

המחשבה האיומה שהנה,
עכשיו שלמדה היא
ללכת בכוחות עצמה,
ודאי תלמד היא גם יום אחד
לקום ולהתהלך
הרחק מכאן."



*בהפסקה*



» דירגה 0 ספרים
» כתבה 0 ביקורות
» יש ברשותה 0 ספרים
» מוכרת 0 ספרים
» נרשמה לסימניה לפני 4 חודשים
» ביקרה לאחרונה בסימניה לפני 5 ימים

» כל ההתכתבות שהיתה ביניכם

» סופרים מועדפים

» רשימת הסופרים של יהלי


מתוך הפורומים:
פינת היצירה:

מוצגים הסיפורים והשירים האחרונים בלבד. הצג את כל הסיפורים והשירים

היום מכל הימים
הרגשתי בחסרונך

אז ניסיתי למלא אותו
בזכרונות
בשיחות עם אחרים עלייך

שבהן חייתי אותך
שוב מחדש

עד שהגעגוע
התכווץ לו פתאום
והכאב נהיה כבר פחות ופחות..

נכתב לפני שבועיים
אל תתאמצי
להסתיר
זה מה שאת
משדרת

הלוואי שהיית
ולו רק במקצת
ממני מאוכזבת

מבחוץ את
משליכה עליי דמעות
אבל מבפנים את
עוד עלולה לרקוד

מה שבפניי לא
עשית זמן מה
וכרגיל את מתאפקת

את מאושרת כרגע
אבל גם את זה
תהרסי לעצמך
כשככל הנראה תזייפי
את זה

אז כשיצאתי ממך
גם לי פתאום היה
לא נעים
הרגשתי שאנחנו שווים
אז הפניתי לך גב
כדי לא להביט בך

כי סוף סוף הבנתי
למה משהו בי
נוטה להתפזר לך
ומשהו בך נוטה
להישאר

נכתב לפני 4 חודשים
פעם בלילה,
פגשתי ברוחות
של אנשים שאותי
אף פעם לא
הצליחו לראות.

בעבר עוד השתדלתי
לעמוד לצידם,
אך הם נורא השתדלו-
שלא.
אז תרמתי מרחק.

הם החליטו יום אחד
להרכיב להם מעגל גדול-
שאותו ניסיתי לפרוץ פעם.
איני יודעת אפילו למה.

מאז אותו יום שורטט
לו קו ארוך וברור-
ביני לבין אותן רוחות .
כך שאלי לא יתקרבו
ואותי לא יצליחו לראות.

מאז אותו יום נבנה
לו קו ארוך ומרחיק-
ביני לבין אותם אנשים
שבהם לא יכולתי לגעת,
וכאלה שאותי לא
הצליחו לאהוב.
נכתב לפני 4 חודשים
עוד רגע ממש
נכבה כאן את האורות,
ותהיה שוב
חשכה מוחלטת.

ואז פתאום,
באמצע שיחת הלילה
שתשרור שתיקה קטנה,
נצליח איכשהו שוב
לשמוע את צליל
הצחוק שלך, אז מאותו
אחר צהריים בחדר.

שעדיין מהדהד פה,
כמו בכל לילה אצלנו ,
ומתגנב לו אל הגינה
הקטנה והמטופחת מאחור,
ובין הקירות
הלבנים בבית.

עכשיו ששמענו שצמחת
והנך פרח ייחודי ויפה
בעולם,
אזרנו קצת אומץ לספר לך
על הפחדים והחששות ,
כשרק למדת איך ללכת לבד.

המחשבה האיומה שהנה,
עכשיו שלמדה היא
ללכת בכוחות עצמה,
ודאי תלמד היא גם יום אחד
לקום ולהתהלך
הרחק מכאן.
נכתב לפני 4 חודשים

סלחי לי אמא,
עבר עליי יום לא קל
היום

ניסיתי לצלצל לאבא,
אבל חלפו
שלושה צלילי חיוג ,
וכבר הספקתי
להדחיק אותו

עברתי בדרך
אפילו אצל סבא,
אבל יותר מתמיד
הוא היה עייף היום

אז החלטתי
לחייג אלייך
אמא

מצטערת שכך בקלות
בשיחה איתך,
מילה אחת-
והקול נוטה מהר להישבר

אולי עליי בפעם הבאה,
לתת הזדמנות גם לחיוג
הרביעי ואפילו החמישי
בצלצול אל אבא להתנגן

ולשם שינוי,
בכל ביקור אצל סבא
להפסיק מסבתא להתעלם

תדעי,
שבאמת אבל באמת
משתדלת אני על אוזנייך
היקרות לא להכביד יותר


רק סלחי לי אמא,
עבר עליי יום לא קל
היום

נכתב לפני 4 חודשים
שכבה אחר שכבה,
את קולפת כאן
את כל מה שנהרס-

בידיים מלאות כוונה
אך קרות למגע,
ברגליים חזקות
אך תועות בעיקר,
שעברו הלאה-
ממני.


את שולפת מילים ומחדדת,
אבל בעיקר מהססת,
כן,גם את נפגעת,
אני רואה זאת בצורה
בה את מחזיקה את עצמך-
לבד.

למרות שרוב הזמן שוגה ,
לבסוף תמיד אותי
את איכשהו מתקנת.
נכתב לפני 4 חודשים
על מה את חושבת
שככה את לא נרדמת

כי עוד עדיין חולפות להן
מכוניות שם בכביש
ברחוב שלך

אנשים מתהלכים להם
לבד או בידיים שלובות
בשעה כה מאוחרת
ברחוב שלך

פתאום יש כל כך
הרבה רעש
ברחוב שלך

זה איכשהו תמיד קורה
כשאת לא נרדמת
ברחוב שלך


נכתב לפני 4 חודשים
סליחה,האם זה יהיה מוזר
אם אשב כאן..ממש לידך?
אני יודעת שלא חסרים מושבים
ריקים אחרים כאן בקרון,
ואני ככל הנראה צריכה
לחזור למקום הריק שלי.
אבל במשך עשרים דקות
בהיתי בזרים ממקומי וקצת השתעממתי.
ואיכשהו נתקעתי על הפרצוף שלך.
השתיקה כאן יותר מבסדר.
ואתה לא צריך לחלוק איתי את
העיתון.
ובטח שלא צריך לכווץ את קיומך מולי.
רק בבקשה אל תפנה את מבטך אל
החלון הלאה ממני.
כי כל מה שאני כרגע רוצה להיות זו
מישהי שמשתקפת בשתי עיניים חומות
של בחור ברכבת.
נכתב לפני 4 חודשים
הקוראים:



©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ