הלילה היה אפלולי ומאיים,
הגלים ליחששו קינה
חתול הספינה חדל לימיים
הצוות שקע בשינה
רק קפטן אל פחד, נשען אל התורן
הביט אל הלילה בעין רעה:
הספינה נס ציונה בשקט החליקה
אל תוך לב ליבה של צרה נוראה.
איש לא הרגיש. הצוות ישן
רק הקפטן פסע מהורהר וקודר
(חתול הספינה פקח עין אחת
תוך מיאו מתמרמר.)
הקפטן העיף עוד מבט במפות,
נאלץ להכיר באמת המרה:
הספינה נקלעה אל ימת חצרמוות
ואיבדה את דרכה חזרה.
בימת חצרמוות חזר למוטב
האכזר שבכל הפיראטים.
עשרים מלחים טבעוניים בתכלית
עסקו בה בציד לובאטים.
בימת חצרמוות האפיפיור
זרק את הצלב למים.
שם קברניטים עם רגל מעץ
האמינו בשתי רגליים.
בימת חצרמוות שרר ניהיליזם
אידאולוגיות הפכו נחלת הדמיון
בימת חצרמוות איבדו שפיותם
אפילו רואי חשבון.
הימה ערערה את כל מה שידעת
הרוח נשבה גלים של פקפוק
הימה לגלגה על כל מה שחשבת
והשליכה אותך מן הצוק.
אין ספינה מתועדת אחת אי פעם
שיצאה מימת חצרמוות שלמה.
אך הלילה הזה, אפלולי ומאיים,
בישר על שינוי מגמה.
כי לקפטן היה רעיון מבריק.
הוא הביט לימה בעיניים
סלמון הספק, חרישי ובוהק
קרץ לו מתוך המים.
הוא חשב על כל מה שידע, האמין,
או קרא, או רצה לקרוא.
בכל מאודו הקפטן נזהר
לא לחשוב עליהם ישירות –
הוא לא לא רצה לבלבל את השכל
לכל מי שרצה לבלבל את שלו.
בלי אי-נחישות מעוררת פחד
הוא לא לא חשב בשלילות:
הוא לא לא האמין, הוא לא לא קרא
(ערכים בויקיפדיה, לרוב).
ימת חצרמוות ניסתה לערער
אבל התקשתה לעקוב.
ימת חצרמוות חטפה כאב ראש
ופיתחה סכיזופרניה קלה.
הקפטן הוציא לה לשון ומלמל,
"תבורך השלילה הכפולה".
הלילה היה אפלולי ומאיים,
עוכר מנוחה וחשוך...
אך מיד כשזיהה את קפטן אל פחד
הסתובב ונמלט על נפשו.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
