"איני יודעת מי אתה", כתבת, והערפל שעוטה עליו זהות הנמען מוסיף המון לשיר. שמא מדובר באהוב, באלוהים, בכוחות עלומים שקובעים את גורלנו, ואולי בשילוב של כולם גם יחד? איזה יופי שכל אחד מהמגיבים ראה את הדברים מזווית עינו האישית.
לא אתפלא אם השיר העמוק והמקסים הזה נכתב באיזו סמטה ציורית בעיר העתיקה בצפת...
"כאשר מאוהבים עד כלות או מאושרים עד אין קץ אפשר לכתוב שירי אהבה מופלאים.
כאשר מאוכזבים מרה או כאשר יש שבר, אפשר לכתוב שירי אהבה מופלאים יותר מן הראשונים." (א.ב.ש)
לענ"ד החלק הראשון של הציטוט שייך לרובו של השיר היפה שלך.
החלק השני של הציטוט שייך לחלק האחרון (בעיקר הסיפא) של השיר.
הבית האחרון מזכיר לי, במעט, חלקים אחדים מהפיוט "לך אלי תשוקתי"
לפחות כך עלתה לי במחשבה.
כך המושג הזה נתפס אצלי, בדיוק כדברייך:
"לנסתר, לרב ולחזק ממני..."
הטקסט שלך פונה אל הנשגב מאיתנו, כך להרגשתי,
ניסיתי בתחילה לחוש את הכתוב כמופנה אל אהוב, אבל משהו בו הרגיש לי יותר מזה,
ומעניין לקרא משהו, להרגיש אותו ולגלות שלא רחוקה הייתי מכוונת הכותבת :)
יש בו מימד של אלוהות, של שאלות קיומיות, אני לא הייתי מגדירה את המכתב הזה דווקא כמכתב לאלוהים, אני כתבתי אותו דווקא לאחר משבר שחוויתי במערכת יחסים. כן יש שם פניה מוצהרת לאלוהים בשורות האחרונות.
