בדרך אל סוף העולם אני הבטחתי לך,
שהעולם יקפא כולו לפני שנמות מלפניך,
ושהוא יעלה בלהבות
לפני שנעז לעזוב אותך.
והשטן אולי יבוא לרדוף אחריך פעם נוספת,
ובבוא הזמן תרדוף אחריו, יפה יותר מכל המלאכים.
אבל אני אדע כי לבך זהב וברזל,
או לפחות אנסה לזכור אותו כך, לזכר ימים עברו.
אפילו כשתרקדו יחדיו בסיבובים על רחבת הנשף,
עד שלבבותיכם יעצרו מלפעום.
חשוך מדי בשבילנו מכדי שנירדם הלילה.
פינות החדר צופות בך, המיטה חורקת,
המפלצת תחתיה רוצה את עורך.
אבל אני בסדר, אני לא פוחד מהחושך,
הפסקתי לפחד אחרי שכבר לא היה לי משנה
אם הם יבואו לאכול אותי.
אז עד שאפחד שוב,
אתה יכול להתחבא אתי בין השמיכות.
ואני אשמור עליך בגופי, שייקחו את עורי
במקום את שלך.
ואם תרגיש אמיץ תוכל לישון.
אני אשאר ער, למרות הכל.
חשוך מדי בשבילי מכדי שאירדם הלילה.
עם בטן מלאה בפרפרים ובחלומות מתים,
הרוחות שלנו ישירו בין שדות הפעמונים.
שירים שעברו במשך דורות,
בשפות מתות וקולות אילמים.
אולי כך לא נישכח.
ובאלפי שירים שונים
תמיד נמצא את דרכנו יחד בין השמיכות,
שומרים זה על זה מן החושך.
דברים ישתנו, דברים יישארו כשהיו.
אני שוב פוחד מהחושך, לא אוכל להגן עליך עוד.
אני שוב שונא את עצמי,
ניתן להרגיש זאת בתפילות שלי.
אני שוב אוהב את עצמי;
אני יודע זאת כשאני מסתכל במראה ולא רואה שדים.
אני שוב שונא את עצמי. כשחשבתי שלא אראה אותם שוב,
גיליתי שהם רק הזדחלו מתחת לעורי כך שאערים על עצמי.
ואשבור את לבך לרסיסים כשאומר לך זאת,
באמצע הלילה בין זרועותיך.
בשירים שלא היית אמור לשמוע.
עד שתלמד לא לפחד מהחושך,
כך שתוכל להגן עלי בגופך, ועורי כבר שנים
שרוט ממה שנמצא מתחת למיטה.
אתה תגיד לי שאני יכול לישון אם אני מרגיש אמיץ,
ותדאג לאחוז בי לפני שתירדם.
כך ששום דבר לעולם לא ישרוט אותי שוב.
כשהמיטה תחרוק, אתה לעולם לא תהסס לתקוף שוב.
אחרי כל מה שעברת,
כדי שתישאר זהב וברזל.
ואני אצפה בך שוב רוקד בסיבובים עם השטן,
ואני אסלח לך על זה שהתבגרת.
העולם כבר לא קפוא, והוא כבר לא עולה בלהבות.
בדרך כלשהי זה גרוע יותר.
אני תוהה אם גם הלילה אלך לישון עם בטן מלאה בצער.
באותה מיטה איתך, בין זרועותיך,
בסוף העולם.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
