נשיקות רכות וליטופים. זה מה שהיה לי אתה וזה מה שחסר לי היום כל כך.
בכל בוקר הייתי קם, השמיכה ממני והלאה, היא הייתה אלופה בגניבת שמיכות בלילה, חצופה שכזו, ואני הייתי קם בשקט, על קצות האצבעות, ומכין לשנינו קפה וטוסטים. היא אהבה את הטוסט שלה עם הרבה גבינה מותכת ולאחר שהוצא מהטוסטר, למרוח על צד אחד שלו ריבה. הייתי ניגש אליה עם מגש עץ ועליו כוס הקפה שלה וצלחת עם הטוסט כמו שהיא אוהבת, מעיר אותה בנשיקה עדינה ומגיש לה את הארוחה.
היום אני בודד וגלמוד. ויש לי צורך עז כל כך במגע נשי רך, שאני משדר את זה לכל כיוון כמו צוללת במצוקה. הסו שף והסוסיירית שלי לוטשות בי מבטים ואחר כך מסתכלות זו על זו ומצחקקות. כנראה שגבר בודד נקלט על ידי נשים כמו שדורס לילה קולט את הדם המפמפם של מכרסם חסר הגנה.
בכל פעולה אני מרגיש את קצות האצבעות שלי, כמה חסר לי מגע רך. אני מכדרר באצבעות את קציצות הדגים ומרגיש את העדינות שלהן עוטפת אותי. כשאני מעביר את המנה למלצרית האצבעות שלנו נוגעות אלו באלו ואני מרגיש שהעברת האוכל אליה כמוה כמעשה אהבה אינטימי.
קוראים למלצרית מישל והיא קטנה ועדינה. יש לה אצבעות ארוכות וחלומות להיות ארכיטקטית. בינתיים היא ממלצרת.
היא אוהבת מנות קטנות ומוקפדות, כמו רול בודד של סושי מוקף בפולי אדממה ומעל עשבי תיבול רעננים.
ובמיטה הנגיעות של מנקרות, עוקצות, ולי חסרה העדינות שהייתי מקבל פעם.
אני מעדיף אוכל רך שאפשר להטביע את הידיים בתוכו, על פני מזון קשה ומינימליסטי ומוקפד.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
