עשר שניות אחרונות לפני שהכל הסתיים הוא רק ישב וחייך, החזיק את ההגה בשתי הידיים חזק חזק ולא עזב אותו. הוא הביט קדימה אל המכונית הלבנה שאוטוטו תיכנס בחיים שלו ועל הדרך תמלא לו את הגוף בזכוכיות מנופצות ופח קרוע תוצרת מפעלי טויוטא. הוא יכול היה להישבע שהנהג שנרדם שם על ההגה ממול הוא השכן שלו מהקומה למעלה, פסח גרינבאום. 'זקן חביב' חשב דורון לעצמו ומיד הרהר כיצד זה קורה שאדם כל כך מבוגר עדיין אוחז ברישיון נהיגה. אחר כך הוא העיף מבט חטוף לאחור, לרגע חש הקלה מסוימת. מזל שהילד לא היה שם איתו באוטו, הרי פסח מתקרב וזה ממש לא זמן טוב שגם הבכור שלהם יתאדה לה פתאום מהחיים. 'בלי בעל היא עוד תוכל להעביר את החג' חשב בינו לבין עצמו, 'אבל חייב להשאר לפחות גבר אחד במשפחה שינהל את הסדר'.
אז הוא נשם לרווחה והחזיר את הראש קדימה.
עכשיו נותרו לו שמונה שניות להחליט מה יקרה הלאה בחיים שלו. הוא נאנח ונזכר בכל הדברים הטובים שעשה בשבילה למרות שתמיד היא אמרה שהוא בעל ואבא גרוע. וזה הצחיק אותו מעט כי הוא חשב שאם היה לה כל כך רע איתו אז למה היא בכלל נשארה לצידו בכל אותן השנים. אבל המחשבות האלו סתם גזלו עוד מאית השניה מהזמן שעוד נשאר לו עד פסח, אז הוא ניסה לכפר ועל הדרך גם לסלוח. 'ממש כמו אליהו' הוא חשב לעצמו. הן פסח נכנס עוד מעט ומכל יצירי האל המכונפים והמזוקנים שהסתובבו לו בראש, הניח דורון שדווקא הנביא הזה ישמע את תפילותיו ויעשה איזה נס. 'אם לא לכבודי אזי לפחות כמחווה על כל אותן כוסות יין אבודות שמעולם לא שתה'.
ועכשיו הוא מקלל. נשארו לו שבע שניות והוא מרביץ קללות באוטו כמו משוגע. כי הוא עצבני. עליה בעיקר. כי מאז שהחליט לחזור בתשובה לרגע לא עלתה בראשו ולו מחשבת כפירה אחת, בטח שלא על אלוהים אבל גם לא על המלאכים או שליחיו האחרים של האל. ודווקא עכשיו שניה לפני שבא לו האליהו הזה עם כוס היין והאגוזים, דווקא עכשיו היא נתקעה לו בראש עם הנקיונות והבישולים לפסח. ורק זה חסר לו, שאליהו יתרסק איתו במכונית המצ'וקמקת הזאת בעוד חמש שניות כשבמחשבות שלו היא יושבת ועושה דברים שרק נשים עושות. אז הוא ניסה להבריח אותה, בקללות. אבל זה לא עבד. היא נשארה שם לשבת ואליהו עומד לצידה, אפילו לא הציעה לו לשבת במקומה.
פעם ראשונה שהוא פוגש את הנביא המועדף עליו ושוב היא מקלקלת הכל.
'אתה יודע ששנינו עומדים לעלות למעלה בעוד ארבע שניות בדיוק' פנה דורון אל אליהו בשאלה כדי להסיח את דעתו ואולי גם כדי לשבור מעט את הקרח. אבל אליהו רק חייך לקראתו עם הזקן הלבן והגדול שלו ודורון הפליג במחשבות אל חג אחר, כזה שהיא עוד היתה חוגגת לפני שהתאהבה בו ועברה אל הצד של האלוהים הנכון. 'מה אתה מחייך' שאל דורון בכעס אבל אליהו לא ענה, רק ישב בשקט ושיחק באגוזים שהחזיק בידו. שיחק וחייך. ודורון חשב שזה לא בסדר מכל כך הרבה סיבות, והוא נזכר שכשהיה קטן תמיד רצה לשחק באגוזים אבל אף פעם לא קנו לו כאלו.
אז הוא בכה.
ואליהו הפסיק לרגע לחייך, כי הוא חשב שדורון מתנהג כמו ילד ושזו בכלל לא הסיבה שבגללה הוא צריך להצטער כרגע.
'אז מה הסיבה' התפרץ דורון בשאלה כועסת שתי שניות לפני הסוף.
'שהרי החיים הם בניסים הפשוטים שהעיניים רואות, לא באלו שלעולם לא תראה' אמר אליהו וחיוך התיישב על פניו, שניה לפני שפסח נכנס בשניהם.
איי. וי אולוקיטה
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה