חבל שהיטלר
מאת: משה מאלר
"חבל שהיטלר לא גמר איתכם כולכם, אַתֶּם גַּם-כֵּן", אמר לי היום תלמיד.
ילד בן אחת עשרה, תלמיד היקר, שנתבקש לכתוב עבודה שנתית בנושא השואה.
בבית, כנראה, מלעיטים אותו בשנאה.
"מי זה 'איתכם כולכם'" ? – שאלתי... לא ברור לי מהי התוספת "אתם גם-כן".
"האשכנזים, כמובן", השיב תלמידי.
"מי אמר לך זאת ?" – שאלתי, המום.
"אחי הגדול, שאף הוא למד אצלך", השיב התלמיד.
"הוריך שמעו את דבריו ?" – הקשיתי, מנסה למצוא פתח של מוצא עבורו.
"שמעו, שמעו". השיב הילד.
"ומן הסתם – נזדעזעו ? מחו ? נזדעקו ?" שאלתי.
"לא. שתקו". השיב הילד.
הסכמה שבשתיקה.
ואני נותרתי בפה פעור.
האמנם לא הועיל החינוך שנתתי ? וכי לריק מילים השחתתי ?
"אין אשכנזים ואין ספרדים", קראתי, מדי יום ביומו, בכיתה.
"יהודים אנו, כולנו" (בלי "אתם גם-כן").
"אחים, בני-משפחה אחת, כולנו בני אברהם יצחק ויעקב".
הבדלים יש – פה ושם – בנוסח התפילה, במילה זו או אחרת בסידור,
בניגונים, במיקצב, במטעמי השבת, זה מעדיף חריף וההוא יאהב מתוק,
אולם עם אחד אנו, משפחה אחת.
אין כאן כבש וזאב. אלו ידורו יחדיו רק בימות המשיח, כדברי הנביא.
אף עכבר ונחש אין כאן. כדברי שלי אלקיים. מישהו מאיתנו עכבר ? מישהו נחש ?
הלא ידעתם כי נחש ינחש איש אשר כמוני...
לא כי, הדגשתי : "כולנו בני אם אחת". הכל שווים.
שווים – ושווים יותר ? – לא. שווים שווים.
מה מקורה של השנאה הזו, אפוא ? מי המציא את האמירה הזו –
"חבל שהיטלר לא גמר איתכם כולכם, אתם גם-כן"?
מה, בסך הכל, ביקשתי ? מה, בסופו של דבר, הצעתי ?
רק רציתי שתלמידיי ירחיבו ידיעותיהם, רק שאפתי שבניי יעמיקו תודעתם,
רק חלמתי שיבינו מה הן תוצאותיה של שנאה, מה הן השלכותיה של גזענות,
רק התפללתי שיעמדו על משמעותה של הסתה, ושל איבת-נצח –
"לא", אמר לי מנהל בית הספר. "אין להם, לבני העדות, כל רצון לשמוע על קרמטוריום.
כבשנים, תאי גז, לא היו" – הוא טוען – "באלג'יר ובעיראק".
"אתה מביא עליהם סיוטים", התמרמר מנהל בית ספרי. "זה לא בשבילם".
ואני – עודני תוהה, תמהה –
לפתע נתחוור לי הכל.
בזיק-פתאום נתבהר העניין.
היטלר – זממו עלה בידו על שהיו מאוחדים.
הנאצים – הפיקו מזימתם, על שום אחדותם.
הסדר הגרמני המהולל, המופתי, לא איכזב
ואנו – אל הכבשנים צעדנו, אל מותנו פסענו, משום שמפולגים אנו,
"ישנו עם אחד, מפוזר ומפורד".
אכן, מה מפוזר. אכן, מה מפורד –
קרעים קרעים. שנאת חינם בינותינו. איבת נצח בתוככנו.
"חבל שהיטלר לא גמר איתכם, כולכם, אתם גם-כן".
אתם גם כן !
מאת: משה מאלר
"חבל שהיטלר לא גמר איתכם כולכם, אַתֶּם גַּם-כֵּן", אמר לי היום תלמיד.
ילד בן אחת עשרה, תלמיד היקר, שנתבקש לכתוב עבודה שנתית בנושא השואה.
בבית, כנראה, מלעיטים אותו בשנאה.
"מי זה 'איתכם כולכם'" ? – שאלתי... לא ברור לי מהי התוספת "אתם גם-כן".
"האשכנזים, כמובן", השיב תלמידי.
"מי אמר לך זאת ?" – שאלתי, המום.
"אחי הגדול, שאף הוא למד אצלך", השיב התלמיד.
"הוריך שמעו את דבריו ?" – הקשיתי, מנסה למצוא פתח של מוצא עבורו.
"שמעו, שמעו". השיב הילד.
"ומן הסתם – נזדעזעו ? מחו ? נזדעקו ?" שאלתי.
"לא. שתקו". השיב הילד.
הסכמה שבשתיקה.
ואני נותרתי בפה פעור.
האמנם לא הועיל החינוך שנתתי ? וכי לריק מילים השחתתי ?
"אין אשכנזים ואין ספרדים", קראתי, מדי יום ביומו, בכיתה.
"יהודים אנו, כולנו" (בלי "אתם גם-כן").
"אחים, בני-משפחה אחת, כולנו בני אברהם יצחק ויעקב".
הבדלים יש – פה ושם – בנוסח התפילה, במילה זו או אחרת בסידור,
בניגונים, במיקצב, במטעמי השבת, זה מעדיף חריף וההוא יאהב מתוק,
אולם עם אחד אנו, משפחה אחת.
אין כאן כבש וזאב. אלו ידורו יחדיו רק בימות המשיח, כדברי הנביא.
אף עכבר ונחש אין כאן. כדברי שלי אלקיים. מישהו מאיתנו עכבר ? מישהו נחש ?
הלא ידעתם כי נחש ינחש איש אשר כמוני...
לא כי, הדגשתי : "כולנו בני אם אחת". הכל שווים.
שווים – ושווים יותר ? – לא. שווים שווים.
מה מקורה של השנאה הזו, אפוא ? מי המציא את האמירה הזו –
"חבל שהיטלר לא גמר איתכם כולכם, אתם גם-כן"?
מה, בסך הכל, ביקשתי ? מה, בסופו של דבר, הצעתי ?
רק רציתי שתלמידיי ירחיבו ידיעותיהם, רק שאפתי שבניי יעמיקו תודעתם,
רק חלמתי שיבינו מה הן תוצאותיה של שנאה, מה הן השלכותיה של גזענות,
רק התפללתי שיעמדו על משמעותה של הסתה, ושל איבת-נצח –
"לא", אמר לי מנהל בית הספר. "אין להם, לבני העדות, כל רצון לשמוע על קרמטוריום.
כבשנים, תאי גז, לא היו" – הוא טוען – "באלג'יר ובעיראק".
"אתה מביא עליהם סיוטים", התמרמר מנהל בית ספרי. "זה לא בשבילם".
ואני – עודני תוהה, תמהה –
לפתע נתחוור לי הכל.
בזיק-פתאום נתבהר העניין.
היטלר – זממו עלה בידו על שהיו מאוחדים.
הנאצים – הפיקו מזימתם, על שום אחדותם.
הסדר הגרמני המהולל, המופתי, לא איכזב
ואנו – אל הכבשנים צעדנו, אל מותנו פסענו, משום שמפולגים אנו,
"ישנו עם אחד, מפוזר ומפורד".
אכן, מה מפוזר. אכן, מה מפורד –
קרעים קרעים. שנאת חינם בינותינו. איבת נצח בתוככנו.
"חבל שהיטלר לא גמר איתכם, כולכם, אתם גם-כן".
אתם גם כן !