בנית בשיר ציפיה. עוד יבוא יום וכו' שחוזר בכל פתיחת בית.
יכולת להשאיר את השיר ללא הבית האחרון אבל בחרת לכתוב אותו והתחלת ב"כי בא היום" ואפילו הטחת האשמה - "בגללכם" ויש איבוד עשתונות.
ציפיתי ליותר פיצוץ ורעש לקראת הסוף.
במקום זה יש שקט.
לא שיש בעיה בשקט. יש שקט ויש שקט.
מה היה קורה לשיר אם היית נוסיפה בסוף הבית האחרון שורה חמישית שגם הייתה שוברת את המבנה בן ארבע השורות והמרובע של הבתים האחרים!?
מה היה קורה לשיר אם השורה הזו הייתה"שבא לי לצרוח"!?
השקט הטכני היה נשאר אבל היינו מקבלים אותך סוערת הרבה יותר.
זו דעתי וטעמי. אני אוהב שדברים מתפוצצים. שקט בשבילי זה שקט שלפני הסערה.ואת הולכת טותנו לתוך הסערה - כי בא היום שנשמע ממש נבואי, ושוב, לא קרה מה שייחלתי לו כקורא.
התחברתי מאד למהלך השיר
אני חושב שזה לא התפוצץ כי עדיין לא באמת בא היום בחיים האמיתיים שלך.עוד יעמיסו עלייך יותר ויותר ואז תתפוצצי עם הרבה להט.
בהצלחה ותמשיכי לכתוב.
את כשרונית.
וברשותך-
כי בא היום, שבגללכם
איבדתי עשתונותיי
וכל מה שייחלתי אליו
היה מעט שקט
שבא לי לצרוח.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
