דיון בפורום - פורום סימניה | סימניה

לא קבוע לא שייך לא כאן ולא שם.
כן בסוף כולם מתים, כן בסוף כולם רוצים את היד המנחמת, את התמיכה....
אבל זהו לא גורל האדם.
עם זאת כתוב יפה.

לא מדובר רק על 'בסוף כולם מתים' ו'היד המנחמת'... על דברים כאלה בנאליים זה באמת חוסר כנות להדביק מושג בומבסטי - 'גורל האדם'...

מדובר על התנועה מהתום: שדמות-תקוע, היד של בת פרעה - אל מאבק החיים והשגיו הגדולים - ואל תהליך הקמילה והחיפוש הנוסף אחרי אותו מרחב מנחם.
או אם תרצה: ילדות-בגרות-זקנה (אבל כאלה שנוכחים בכל שלב בחיים)

וזה גם הרקע הממשי לשיר, בלי לפרט, אבל הוא בהחלט מצדיק את השימוש במושג

גם זה אינו ממש בגדר גורל.
גורל הוא הבלתי ידוע הקורה לאדם במהלך חייו ומעצב את דרכו.
תהליך הבגרות בתור רקע הוא נכון, אך יש כאן תחושה בשירך שהוא העיקר ולא התפל.
ילדות-בגרות-זקנה - הנוכחים בכל שלב בחיים כהגדרתך מוכרים גם כזיכרונות ודה ז'ה וו.
שניהם ביחד אינם גורל, גם לחוד אינם גורל.

כמה שאני קורא ושב וקורא את השורות, הקשר בין "גורל האדם" לשיר רופף במקרה הטוב.
אתה מתאר את גורל ה"טוב" מחד, מאידך את "גורל הרע" - שניהם חוזרים לאותה נקודה,
ובסוף מסכם את שני הבתים בטענה שזהו גורל האדם - או אם תרצה - כך מתנהג גורלו של האדם.
על כן אני תמה למה בחרת דווקא בכותרת זו שתלושה היא מין השיר למיטב הבנתי.

האמנם 'הבלתי ידוע הקורה לאדם במהלך חייו ומעצב את דרכו'?
להגדרה הזו יש קונוטציה מאד חיובית, מעין כוח מלווה, משהו בסגנון של 'הא-ל הרועה אותי מעודי עד היום הזה'.
אני חושב שהמונח גורל הוא בדרך כלל בעל הקשר יותר מאיים, מעכב, לא זה ש'מעצב את דרכו' של האדם, אלא להיפך: האדם מעצב את דרכו תוך כדי מאבק עם הגורל (יש מוסיפים: האכזר).
האדם עולה לשמים - תוך כדי מאבק בגורלו, אבל הוא גם שב מהם אל היד החמה - תוך השלמה עם גורלו.

כן, הוא הוא הבלתי ידוע הקורה לאדם במהלך חייו ומעצב את דרכו.
כיוון שניתן לפרש משפט זה בשתי דרכים.
או שהאדם מעצב את דרכו או שהבלתי ידוע מעצב את דרכו של האדם.
אך כוונתי במשפט הייתה לשני הכיוונים גם יחד.

האדם מגיע אל סופו רק כשהוא שלם עם קורותיו.
כל תהליך ה"מאבק" הוא הוא הגורל - אותו בלתי ידוע שקורה לאדם במהלך חייו ומעצב את דרכו.

פורומים›סיפור שכתבתי›דיון

גורל האדם -

לא הקשבת לטוניקה

כך או כך -

מה הוא הגורל?

...