כל כך מוזר שהיום,
במערכת הכל כך מסודרת שלנו,
כולם בדיכאון.
כולם רוצים לצאת ממנה, וזה מפחיד.
אף אחד לא מכריז ״זהו אני״, כי יש סיכוי,
שה״אתה״ זה לא מספיק טוב.
אבל רגע, תעצרו הכל.
מי קבע מה זה טוב ומה זה רע?
מי קבע מה זה שחור ומה זה לבן?
מי קבע מה זה נורמלי ומה זה משוגע?
״ניקח פחיות צבע״, הם אמרו.
טיפשים.
הירוק הרך הרבה יותר טוב מורוד הניאון.
לא תצליחו לשטות בי.
תמשיכו ככה, להרוס להרוס להרוס,
ומה שישאר, אלו זיכרונות מפויחים.
האם יש נר בחשכה? אינני יודעת.
בינתיים, תמשיכו לומר לי מה כן ומה לא.
אמשיך לצחוק עליכם בצד, תודה.