המגע המלטף שלך ,

כל כך חסר לי.

הדיבור הנוגע, המגע הפוגע

איבדתי אותך...

האם כל זה היה סתם אשליה?

בין הקור החולף, לחום הצורב.

בין הטוב הטהור, לרוע האפל.

בין האמת הרטובה, לשקר הלעוס.

בין השמיים האין סופיים, לאדמה הרועשת.

כל יום בשבילם היה כמו עוד מכשול שעבר.

כל יום בשבילם היה מלא בפחד.

כל יום בשבילם בדאגה וייסורים לקרוביהם.

חלקם אופטימיים ומלאים באשליות, חושבים שייצאו משם יום אחד.

חלקם פסימיים ומלאים בפחד, בטוחים שבקרוב גם זמנם יגיע.

הפחד להגיע אל המקום הלא נודע, המקום ממנו אף אחד עוד לא חזר.

מפחדים לאבד אחד את השני, אך הפחד שהדבר היקר לך מכל נמצא בסכנת מוות נותן לך את הכוח לתת לו ללכת.

*בהשראת הצגה על הגטו ''הלב האמיץ של אירנה סנדלר'', הצגה הממספרת את סיפורה הלא מוכר של גיבורה אלמונית בשם אירנה סנדלר, אשר בשקט ובצניעות, בנחישות ובעיקר באומץ לב מעורר השראה הצילה אלפיים חמש מאות ילדים יהודים מציפורני הנאצים בימי מלחמת העולם השניה.*