פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 3697 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 9 שנים ו-10 חודשים לשבור את הדב I.V olokita
כריס רובי גידל דבורים. דבורים לדבש. והדבש הזה היה אחד מהטובים ביותר, לא רק בארץ שלו, כי אם בכל העולם.
אבל יום אחד הוא הבחין בכך שחלק מכדי הדבש המוכנים לשיווק פשוט נעלמו מן המדף במחסן. אז הוא ניגש למשטרה והגיש תלונה.
תלונתו סופררה אצל היומנאי המקומי כתלונה מספר עשרים ושתיים אלף וחמש מאות. ובפני עצמה הייתה זו גאווה אדירה למשטרה המקומית. שכן להשוואה, רק בתקופת הקיץ אשתקד נרשמו באותה העיר עצמה עשרים אלף תלונות. על כן הם החליטו לחקור לעומק.
אם כבר הורידו את הפשע על ברכיו, אז עד הסוף ובכל הכח.
אבל למשטרה, למרות כל המאמצים שהשקיעה בדבר, לא היה כל קצה חוט. אז הם חזרו לאחור והתחילו הכל מהתחלה. ראשית תשאלו וחקרו את כריס ואת שכניו, אך אף אחד מהם לא הסתמן כאשם. אז הם חיפשו אוייבים או בעלי אינטרס. אך כריס טען בתוקף שאין לו כאלו.
"האם אתה בקשרים עסקיים עם אנשים מעולם הפשע?" שאל החוקר.
"מעולם לא הכרתי כאלו" ענה כריס.
"האם תוכל לספר לנו מה טיב יחסייך עם פו" ביקש החוקר אך כריס לא הבין למי הייתה נתונה כוונתו, על כן עיקם את פרצופו במקצת. "פו הדוב" מיקד החוקר את דבריו כדי להיטיב ולהעיר את זכרונו של הנחקר.
"פו הדוב" אמר כריס בהתרגשות. "וואו, כמה זמן לא שמעתי את השם הזה. פו היה אחד מחברי הילדות שלי, אבל כבר כמעט עשרים שנים שלא שמעתי ממנו. לא מאז שעברנו דירה, אני וסבתא".
"ומאז לא פגשת בו?" ביקש החוקר לחדד את שאלתו.
"אוליי בחטף, פעם אחת כשעברתי בשעת לילה מאוחרת מחוץ לפאב. אבל הוא היה שיכור לחלוטין וודאי לא זיהה אותי. ובכל מקרה, גם זה היה דיי מזמן".
"וחוץ מזה שום דבר?" ניסה שוב החוקר.
"כלום" השיב כריס. "אבל מה הקשר לפו?" הוא שאל.
"יש לנו חשד סביר להאמין שהוא ועוד בחור העונה לשם... חמרמיר, הם אלו שפרצו אלייך למחסן" אמר החוקר.
"חזרזיר" אמר כריס.
"סליחה?" שאל החוקר בכעס כיוון שחשב שכריס מתחכם עימו.
"חזרזיר, לא חמרמיר" תיקן אותו כריס והחוקר הביט שוב בחומר החקירה, לאחר מכן הביט שוב אל כריס וחייך. "נכון, חזרזיר".
"בכל מקרה" המשיך החוקר ואמר, "האם יפריע לך אם נערוך עימות קצר בינך לבינו" ביקש החוקר בסמכותיות.
"כלל לא יפריע" אמר כריס וחייך.
"מצויין. אם כך, האם תואיל להתלוות אלי?" אמר החוקר בעוד הוא מתרומם מכסאו וניגש אל הדלת. כריס רצה לענות אך התרגש מידי והמילים לא יצאו מגרונו, על כן רק הנהן בראשו, קם מהכסא והלך בעקבותיו מבלי לדעת לאן.
הם נכנסו אל החדר הריק, הוא היה קצת יותר גדול מהקודם אך בחדר עצמו לא היה דבר פרט לשלושה כסאות, שולחן קטן ומראה ענקית. כריס ידע שהמראה היא דו כיוונית כיוון שראה קצת סרטים בחייו. הוא גם ידע שאף על פי שאין לו דרך להוכיח זאת, בצידה השני עומדים עוד חוקרים שצופים בכל מה שקורה בחדר עצמו. להפתעתו, כל הידיעות הללו הפכו אותו נינוח יותר.
"שב כאן" ביקש החוקר ומייד יצא מן החדר. כריס התיישב וחיכה. הוא לא ידע למה בדיוק אבל הוא חיכה.
ואז זה קרה. דלת החדר נפתחה ואליה נכנס החוקר, בעקבותיו דוב גדול, שמן ושעיר. כריס הביט בו, בפו. הוא היה עירום לחלוטין ומלוכלך עד מאוד וכלל לא דמה בדבר לאותו הדובון החמוד כפי שזכר אותו.
"שב כאן" צעק החוקר על הדוב והצביע על הכיסא מעברו השני של השולחן. הדוב ישב. "פו הדוב?" שאל החוקר והדוב הנהן בהסכמה. "אתה יודע למה אתה כאן?" המשיך החוקר ושאל.
"אין לי שמץ של מושג" נהם הדוב.
"זומנת לחקירה בנוכחות המתלונן כריס רובי כיוון שיש לנו חשד סביר להאמין שיש לך מידע בקשר לפשע שבוצע בתיק מספר עשרים ושתיים אלף וחמש מאות" סיכם החוקר.
"חחחח..." גיחך הדוב. "כריס רובי...".
"מה מצחיק אותך כל כך?" שאל החוקר בכעס.
"זה לא כריס רובי, זה כריסטופר רובין" אמר הדוב וצחק. "אותו נאד רק עם ניחוח שונה".
"פו, מה קרה לך?" התפרץ כריסטופר וכמעט פרץ בבכי.
"מה קרה לי? מה קרה לך? זה לא אני הייתי שלקח את הרגליים ועזב את החברים הכי טובים שלו בדיוק ברגע שהם הכי היו צריכים אותו" התפוצץ הדוב מכעס וכמעט הפך את השולחן הקטן.
"שב מייד" ציווה החוקר בצעקה סמכותית. הדוב הסתכל עליו ונשף מספר נשיפות גדולות, לאחריהן חזר לשבת. החוקר הרים את השולחן והחזירו למקומו. "פו, האם תוכל לספר לנו מה היו טיב היחסים בינך לבין המתלונן?" ביקש החוקר.
"שלום, שלום. לא יותר מזה" אמר פו.
"באמת" אמר החוקר. "כי יש לי פה בתיק העבה שבידיי כמה תמונות שיוכיחו אחרת".
"טוב, הכל התחיל מזמן" אמר הדוב ונאנח. "עוד בתקופה שגרנו כולנו ביער המאושר".
"לא כולנו" תיקן אותו כריסטופר.
"נכון" אמר הדוב. "רק אני, חזרזיר, טיגר ואיה החמור. כריסטופר לא גר איתנו, הוא גר עם סבתא שלו מחוץ ליער, איפה שיש די והותר לקוחות משלמים...".
"מה הקשר לסבתא שלי?" שאל כריסטופר בזעם.
"תראה מה זה" אמר פו וחייך אל החוקר "כל כך הרבה זמן עבר והוא אפילו לא יודע".
"לא יודע מה?" קטע אותו כריסטופר, אך החוקר סימן לו בידו שיפסיק לשאול שאלות. "עדיף לכולנו שלא נכנס לזה כעת" הוא חשב.
"בכל מקרה מר פו הדוב" אמר החוקר. "אשמח אם תוכל לפרט מה בדיוק קרה ביער המאושר".
"כלום" אמר הדוב "היה לנו עסק קטן של שליחויות. לא יותר מזה".
"איזה עסק?" הקשה החוקר.
"דבש, סיפקנו דבש ללקוחות בכל היער" ענה הדוב.
"ומה היה תפקידו של כריס בעסק הזה?" שאל החוקר.
"הוא היה המנכ"ל והבעלים" ענה פו והשפיל מבטו.
"שקרן" צעק כריסטופר. "אתה היית המנכ"ל" אמר כריסטופר. "אדוני החוקר, אני ממש לא הייתי קשור לעסק הזה. יום אחד הוא ביקש ממני לעשות שליחות אחת כי טיגר היה חולה. אז עשיתי. לא יותר מזה".
"באמת" שאל הדוב כאילו עמד להמם את הנוכחים בידיעה מרעישה. "כי אני זוכר שהעברתי לך לא מעט כסף לחשבון על דיי הרבה שליחויות שעשית באותה התקופה".
"אוליי היו עוד כמה שליחויות, אבל לא יותר מידי. ובכל מקרה לא ידעתי מה אני מעביר" אמר כריסטופר והביט עמוק עמוק בעניי החוקר ואחר כך אל המראה שעל הקיר. כדי שיאמינו לו.
"ומה באמת העברתם?" שאל החוקר.
"אני לא יודע מה היה שם בכדים, אבל כשהתברר לי שזה לא רק דבש, פשוט עזבתי ולא חזרתי יותר" אמר כריסטופר.
"כריס שלנו כאן, גילה יום אחד שכל העסק של צנצנות הדבש, החברים הרעבים בקצוות היער והשליחויות היו רק חלק מעסק אחר שהיה לנו שם. עסק חוקי לחלוטין דרך אגב. והוא רצה נתח גדול יותר ממנו. אז הוא ביקש עוד כסף אבל לא הסכמתי. זהו, אחר כך הוא פשוט נעלם. הלך ולא חזר יותר. ככה, יום אחד פשוט לא ראינו אותו יותר. מאז הוא לא ענה לטלפונים ולא כלום. כאילו, מה אתה היית עושה אם החבר הכי טוב שלך היה נוטש אותך ככה פתאום?" שאל פו והסתכל על החוקר ודמעה בעיניו.
"אני לא מאמין" גמגמם כריסטופר. "אני ביקשתי מאיה שיעביר לך מכתב בשמי. פשוט סבתא עברה לבית אחר, רחוק הרבה יותר מהיער. לא רציתי לעזוב, פשוט לא הייתה לי ברירה".
"מכתב? אצל איה, החמור?" שאל פו בתדהמה, כאילו ברגע אחד נטרף כל עולמו. אבל את החוקר לא עניינה הדרמה הקטנה אשר התחוללה בין השניים.
"פו, אתה היית במחסן של כריס לפני שבועיים?" שאל החוקר לפתע.
"לא... לא הייתי שם" אמר הדוב בקול שקט.
"פו, השארת שם הרבה טביעות רגליים ואפילו לא שמת לב למצלמת האבטחה" שיקר החוקר.
"כאילו אין עוד דובים ביער" מלמל פו.
"פו, אנחנו יודעים שהיית שם. רק תגיד לנו למה דווקא את הדבש של כריס".
"אני רוצה את עורך הדין שלי" אמר הדוב ופרץ בבכי.
"בסדר גמור" אמר החוקר. "כריס, אני מאמין שסיימנו כאן. אתה יכול לצאת".
כריס קם ממקומו ודחף את הכסא לאחור. הוא הסתכל אל הדוב הגדול שישב אל צידו השני של השולחן ולרגע אחד נכמרו רחמיו. "בכל זאת, פעם היינו החברים הכי טובים" הוא חשב. לאחר מכן הוא הסתובב ופתח את הדלת.
"כריסטופר" נשמע קולו הכנוע של הדוב.
"כן פו" אמר כריסטופר והסתובב לעברו. כעת היה נדמה לו כי היושב מולו אינו אחר מאותו הדובון שכה אהב בילדותו, לרגע הוא רצה לחבק אותו אך נזכר במראה שעל הקיר ועצר את עצמו.
"כריסטופר רובין" אמר הדוב וכיווץ את שפתיו.
"כן פו הדובון" ענה כריסטופר בקול ילדותי.
"אפשר לקבל רק חיבוק אחד, אחרון? לזכר אותם הימים?" שאל הדובון.
"ודאי דובון טיפשון שלי" ענה לו כריסטופר וניגש אליו. לאחר מכן התכופף עד שהיה בגובה צווארו וכרך את זרועותיו סביבו ומיד הניח את ראשו על כתפו של הדוב. "אוי, כמה התגעגעתי אלייך, אל מגע הפרווה הרכה שלך על הלחי שלי, אל האף הקריר והלח שלך. אל הדובון החמודי שלי" אמר כריסטופר רובין ודמעות החלו מכסות את פניו.
"גם אני" אמר פו. "אני מצטער כריסטופר רובין. לא התכוונתי לקחת הרבה מהדבש המצויין שלך. אבל אתה יודע, כמעט ואין יותר דבורים בסביבה והעסק נקלע למשבר. הבנקים כבר ישבו לי על הצוואר והייתי חייב להשיג קצת דבש, רק בשביל שהעסק יוכל להמשיך להתגלגל, רק בנתיים. עד שהיייתי מוצא פתרון". כריסטופר רובין נעמד על רגליו ומחה את אפו בשרוול חולצתו. לאחר מכן העביר את ידו על ראשו של הדוב כאילו היה מלטף פרוותו.
"כריסטופר רובין, אני לא התכוונתי לגרום לך נזק. אני מתנצל. האם תוכל לסלוח לידידך הדובון הטיפשון" אמר פו בבכי.
"כריס, ודאי תרצה לבטל את התלונה?" שאל החוקר בעיתוי שכעת נראה לו כמתאים ביותר.
"HELL NO, ומי יחזיר לי ת'כסף?" ענה כריס רובי ומייד יצא מן הדלת.
אי וי אולוקיטה
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 9 שנים ו-10 חודשים ואם בענייני דבש עסקינן. אברהם
הנה סיפור שימצא חן בעיניך.
לאישה אחת היו שתי ילדות קטנות ויפות, סנדי ושיינה, אשר הלכו, יחד עם אמם לבקר את הסבתא.
בין המגיעים לביקור היו עוד אחים ואחיות וכמובן נכדים לרוב.
הסבתא רגילה הייתה מדי פעם לשפץ את ביתה, והכניס בו פריטי רהוט יפים.
באותו היום לכבוד בקורי ילדיה ונכדיה, היא קנתה שטיח לבן ויקר והציבה אותו לכל אורך הסלון.
לסבתא היו צנצנות דבש לרוב בגובה הארון, ושיינה טיפסה כדי להביא צנצנת אחת.
אך הצנצנת נפלה וכל הדבש נשפך על השטיח המהודר.
שיינה הלכה לסבתא ואמרה "נשפך לי כל הדבש על השטיח".
סבתא הביטה בעינה התכולות והעמוקות של שיינה ואמרה לה:
"אל תדאגי שיינה, אני אשיג לך דבש אחר"
מתוך סיפורי ג'ק קנפילד
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 9 שנים ו-10 חודשים פרופורציות יפות היו לה לסבתא של שיינה I.V olokita
-
לפני 9 שנים ו-10 חודשים תודה רבה!! אברהם (ל"ת)
-
-
לפני 9 שנים ו-10 חודשים ואו אברהם שרלוק
-
לפני 9 שנים ו-10 חודשים שרלוק, כל כך אהבת, הנה עוד אחד. אברהם
הקדשתי אותו בעבר ל"אינס" וכך אני משאיר אותו.
אינס החכמה והאבן היקרה.
אישה חכמה שטיילה בהרים, מצאה אבן יקרה מאוד בנחל.
למחרת היא פגשה נוסע אחד, שהיה רעב. האישה החכמה פתחה את הצרור שלה,
לחלוק איתו באוכל.
הנוסע הרעב ראה את האבן היקרה בצרור של האישה החכמה, התפעל ממנה, וביקש
מהאישה שתתן לו את האבן היקרה.
האישה נתנה לו את האבן היקרה בלי היסוס.
הנוסע עזב. שמח על מזלו הטוב. הוא ידע שדי בשווי של היהלום,
כדי שלא ידע מחסור לעולם.
אך כעבור ימים אחדים הוא חזר. וחיפש את האישה החכמה.
הוא מצא אותה החזיר לה את היהלום ואמר."חשבתי על זה.
אני יודע שהאבן הזו שווה הרבה מאוד, אבל אני מחזיר לך אותה,
בתקווה שתתני לי משהו בעל ערך גדול יותר. אם תוכלי, תתני לי
את הדבר ההוא בקרבך שאיפשר לך לתת לי את האבן.
ג'ק קנפילד.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 9 שנים ו-10 חודשים בהחלט.. אברהם
סיפורים יפים למדיי, קצת קיטשים, סכרינים ומתקתקים.
אך הרי זה מה שאנחנו רוצים בחיים.
וכמו שכתב I.V olokita
"פרופורציות יפות" זה מה שצריך בחיים, ובסיפורים של קנפילד, יש בשפע פרופורציות מסוג זה.
תודה שרלוק
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 9 שנים ו-10 חודשים מסכים איתך שרלוק
-
-
-
-
לפני 9 שנים ו-10 חודשים סיפור מעולה שרלוק
-
לפני 9 שנים ו-10 חודשים תודה. I.V olokita
את הסיפור על שרלוק קראת?
הוא אמנם נכתב עבור מישהי אחרת מהפורום אבל הכינוי שלך ישר הזכיר לי אותו.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 9 שנים ו-10 חודשים עוד לא...מחפש שרלוק (ל"ת)
-
לפני 9 שנים ו-10 חודשים קראתי שרלוק
-
לפני 9 שנים ו-10 חודשים אין כאן סוף, רק התחלה I.V olokita
אני כאן כדי להשאר
אולי יום אחד אתגר נוסף יגרום לי להרים את העט ולכתוב שוב.
הפעם עבורך?
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 9 שנים ו-10 חודשים התכוונת אלי? שרלוק
-
לפני 9 שנים ו-10 חודשים גם אני. I.V olokita (ל"ת)
-
-
-
-
-
-
-
לפני 9 שנים ו-10 חודשים איך אתה עושה את זה? matrix
לא הגזמת? מה זאת הרמה הזאת? תפסיק להיות טוב כל כך!
עזוב, אל תפסיק, אין הרבה דברים כאלה, זה לא שווה את זה..
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 9 שנים ו-10 חודשים אני מתכווץ כרגע קטן קטן מהמחמאה I.V olokita
ראשית תודה.
אני לא רואה משהו מיוחד בכתיבה שלי. כך כתבתי כל חיי.
יתרה מכך שאני עדיין זוכר למרות השנים הרבות שחלפו, שהמורה ללשון אמרה ש"לא לכולם יש את זה".
אז אני שמח שלפחות בבית ספר האמיתי של החיים מאמינים בכתיבה שלי.
ושוב תודה על החיבוק הנעים.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 9 שנים ו-10 חודשים זה לא סותר matrix
-
-
-
לפני 9 שנים ו-10 חודשים ממש - דבש.. אברהם
של סיפור מתח
לרגע חשבתי שאני קורא איזה קטע מ"אוריינט אקספרס" של אָגָאתָה כְּרִיסְטִי.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 9 שנים ו-10 חודשים זה אחד מסיפורי שלוש בלילה שלי I.V olokita
כשאני לא מצליח להרדם אני כותב בעיניים עצומות.
יוצא מה שיוצא.
ותודה רבה על הדבש.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 9 שנים ו-10 חודשים עיניים עצומות.. אברהם
לרווחה. ("יוצא מה שיוצא" - יוצא נהדר)
לבטח אתה מכיר את הפתגם הידוע "אם לא ראית את האריה - בוא וראה את רבצו"
אם הדבר היפה הזה נכתב בעיניים עצומות, אני כבר מתאר לי את הרף הגבוה בעיניים פקוחות.
תודה לך. כייף לקרוא את כל מה שאתה כותב.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 9 שנים ו-10 חודשים זה אני שצריך להודות לך I.V olokita
תודה שאתה קורא ותודה גדולה יותר על כך שאתה מוצא לנכון כל פעם מחדש להחמיא ולחזק.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
-
