שלום. אני באמת לא יודעת איך להתחיל את זה הפעם. בדרך כלל, אני כותבת על דברים שנוגעים לחיי האישיים, אבל הפעם, הפעם פשוט לא יכולתי. אני אכתוב במשפט אחד על מה אני הולכת לדבר: ראיתי כתבה על משפחת דוואבשה. אני לא מבינה איך אפשר לעשות דבר כזה. תקנו אותי אם אני טועה, אבל זה מה שהבנתי שקרה: כמה אנשים חשבו שזה יהיה נורא נחמד להצית בית שגרה בו משפחה שלמה (הורים, ילד בן חמש, וילד בן שנתיים), רק בגלל שהם ערבים. איזה טימטום. הם חושבים שזה טוב, כי ערבים הם מחבלים. זה מוכיח כמה אנשים הם יצורים שפלים ומטומטמים. פעם שמעתי קבוצה של ילדים אומרת ״צריך להרוג את כל הערבים. במילא כולם מחבלים״. זה הגעיל אותי כל כך עד שאחרי כמה דקות הקאתי את נשמתי באיזו סמטה. כמה פעמים צריך לומר את זה? אנשים זה אנשים. להרוג מישהו בגלל הדת שלו זה כמו להרוג מישהו בגלל שיש לו שיער ארוך. רק שיהיה ברור: אני אומרת שכל החלוקה הזאת לקבוצות נוראית. כל כך הרבה אנשים נהרגו בגלל זה. עכשיו יש סבא אחד בעולם, שצריך לספר לנכדו בן ה-5 שהוא לא יראה יותר את ההורים שלו ואת אחיו. הסיבה? הסיבה היא הדבר הכי גרוע. בגלל שהם מאמינים במשהו אחר. בכוונה לא אמרתי כרגע את הדת, בגלל שזה נכון לשני הצדדים. ברגע שאתה עושה דבר כזה, אתה הופך למחבל. לא משנה אם יהודי, ערבי, או יוגוסלבי. אם אתם זוכרים, דבר כזה קרה גם אז. זוכרים את זה? אני מדברת על השואה. אני רוצה להאמין שדבריי מייצגים את הרוב.
אני יודעת שאין לי כל זכות לומר את זה, כי אני בסך הכל בת 12, אבל... הרגשתי שאני חייבת לומר את זה. אם הגעתם עד לפה, אז תודה שקראתם את כל הספק נזיפה ספק נאום הזה. כי בסופו של דבר, כל מה שאתה רוצה בסופו של יום, זה להיות אם האנשים הכי חשובים לך.