״בואו לחגוג את הולדת הבן״,
מבשרת הזמנה חגיגית
באותיות כסופות על נייר לבן
בין ידיה הנרגשות
של אם צעירה.
״כבר יש אולם, וגם שמלה״
היא מספרת בחיוך מלא שמחה
והבית רועש וגועש,
מלא בהכנות לקראת המסיבה
לכבודו של הבן הרך, שרק נולד.
״הבן חוגג את יום הולדתו ה-7״ ,
מודיעה הזמנה צבעונית
באותיות גדולות
עם בלונים וליצנים
והאם מתרוצצת כבר שבוע
ומחלקת הזמנות לכל מי שאפשר
עורכת שולחן עם מטעמים
ומקשטת כל פינה בסרטים ועיטורים
״הנער בן 16 היום״
מכריזה האם בטלפון למשפחה
כי היא שמה לב
שלנער אין הרבה חברים
ובשקט בשקט, שלא ישמע
היא מוציאה עוגה קטנה
וכל מיני מתוקים
ומחכה בציפייה
לבואם של הדודים
״יום הולדת שמח לבחור שכבר בן 20״
מאחלת האם בהודעה
כי הבחור כבר לא בבית
כיום הוא בצבא
וכדי למנוע מעצמה כאב
דמיינה האם לעצמה
שבנה אינו בודד
ושוודאי יש שם מי שמכין לו עוגה
וכותב לו ברכה
״היום הגבר בן 26״
מתריאה התראה בפלאפון
״בואו לכתוב לו על הקיר״
אך הקיר ריק ושומם
ואין לדעת אם זה מפני שאין מי שיכתוב,
או מפני שאין למי.
כבר 4 שנים
שידי האם לא החזיקו הזמנה
אלא רק את תמונת בנה
מוכתמת בדמעות ובצערה
השנה היא כבר לא תקשט את ביתה
ולא תכין שום עוגה
אבל שולחן היא דווקא כן תערוך,
שולחן לאזכרה.
הבחור לא נהרג באף מלחמה מול אויבי ישראל, הוא לא הקריב את עצמו כדי להגן על אחרים, והוא לא מת מות גיבורים. המלחמה היחידה שבה הוא הפסיד, היא המלחמה מול עצמו, ואין לזלזל במלחמה מסוג כזה.
הוא התאבד לפני 4 שנים. ביום חמישי יש לו אזכרה, ואתמול הוא היה אמור להיות בן 26.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
