זה היה בשלהי גיל אחת עשרה, כשהיא כתבה לראשונה סיפור.
משהו על פנימיה שמבוססת על הגרלות, היה שם גם משהו על ספר עב-כרך.
היא לא זוכרת אותו בדיוק.
זה היה צהריים כשאחותה קראה את הסיפור לחברה שלהן בקול רם, כשהיא הגיע לחלק על הספר עב הכרך הן נקרעו מצחוק.
היא זכרה בדיוק איך היא הרגישה.
מאז היא לא כותבת יותר על ספרים עבי כרך, אלא בעל כורחה, זה מרגיש לא נכון גם עכשיו, לפחות היא הצליחה להכניס משחק מילים לא מוצלח על כרך וכורחה.
בכל אופן, מאותו הרגע היא לא כותבת יותר על ספרים עבי כרך. או בגוף ראשון, גם לא את החוויות או הזיכרונות או את האוטוביוגרפיה. הכל בגוף שלישי, ספק היא.
כדי שכשמישהו יצחק לה על הסיפור, היא תוכל לצחוק ביחד אתו.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה