סיפור במקום אחד נחשב אפל במקום שני נחשב נורמלי. אין דבר כזה נורמה. זו רק אשליה של מציאות כוזבת..
כולם חורגים מהנורמה.
היא הביטה אל תוך העיניים של חלון הזמן. הזעזוע שהספיק בשביל להרעיד את עצמותיה שאג שם. הוא היה מלא ברוע ושנאה. היא לא הבינה אותו, היא לא חשבה שתוכל להבין אותו. היא החלה לצעוד אל תוך אותו החדר האפל. מנסה בכל כוחה לא לעצום את עיניה מהפחד. עצמותיה רעדו. כבר לא בגלל הזעזוע. הפחד שאג בראשה, איים להטביע אותה בים של שחור. ברכיה איימו לקרוס וראשה הלם בכאב צעקני. דמעות כבר לא איימו לבקוע בעיניה, שתף של דם יצא מאוזניה ואפה החל גם הוא לנזול. זה הסוף. היא עצמה את עיניה, נתנה לברכיה לקרוס, נתנה לדמעות לשטוף את פניה ולדם והכתים אותם שוב.
היא הביטה בחשכה בתוך עיניה, והחשכה שבחוץ. לא היה כל הבדל.
גופה רעד, אחרי דקה של אותו הלחץ גופה רעד ממאמץ. דמעות ודם התערבבו והיו לעיסה מוזרה ומיימית. ראשה התלונן בכאב, גפיה המהמו באובדן חרישי ושאר גופה פשוט כאב. היא פקחה עיניים באיטיות, מפחדת למצוא את מה שמולה, וליבה עצר. זה היה אמיתי. זה לא היה חלום רע. היא באמת במקום הזה, נטול הקסם. היא באמת כאן..
היא נידתה את המקום, הפכה לילדה מתבודדת, מבודדת. בוכה בשקט על המקום האחר.
היא פשוט ילדה משום מקום. זה השם..
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
