זמן רב אני מנסה לכתוב את סיפורו של מאהבהּ מיס דייזי.
באמת. יום אחד פשוט התעוררתי, וזה הדבר הראשון שחשבתי עליו. אני לא חושב שהיה לזה קשר לחלום שחלמתי, כי אני בדרך כלל זוכר חלומות.
אבל לא ידעתי מה לכתוב.
ואז הבנתי.
המאהב של מיס דייזי הוא פרפר.
לא, לא. היא אחת מחולי הנפש האלו. אתם לא מבינים.
הוא פשוט הגיע, יום אחד. ריחף מעבר לחלונה, נחת על הפרח שבאדנית שלה, ועף משם.
מיס דייזי פשוט ישבה שם ובהתה בו. כשהוא עף משם, היא המשיכה לבהות בענן שהסתיר, בצורת ארנב. או ראש של דרקון על חרב. תלוי בזווית.
מיס דייזי ידעה שמה שהיא עושה אסור. לא, היא לא ידעה, היא הרגישה. כי על פניו, אין בכך שום פסול, אך היא הרגישה שזה דבר נורא לעשות.
וזה מה שכל כך ריגש אותה.
ביום שלאחר מכן היא שבה לחלון, וחיכתה לפרפר. אך הוא לא הגיע. סטוץ חד פעמי, מה? נצלן מלוכלך. שוביניסט.
היא הלכה לבכות בחדרה, חרדת נטישה מרטיטה את עורה.
אבל היא לא התייאשה, והיא שבה לחלון גם ביום שלאחר מכן. הפרפר לא הגיע, אבל לא היתה רוח באותו יום, וענן גדול בצורת זר פרחים נדם אל מול חלונה, אז היא בהתה בו כל היום.
ביום שלאחר מכן, ענן בצורת פיל כחול ניסה לפתוח בשיחה, אבל היא לא ענתה לו. רק משוגעים מדברים עם חפצים דוממים.
והיא לא משוגעת.
היא חושבת.
אנשים משוגעים תוהים אם הם משוגעים?
אולי. גם אם כן, מה זה משנה?
זה לא.
עם הזמן, היא הרגישה בבעלה המתרחק ממנה. ודאי גילה על הרומן, חשבה לה לרגע, אך רגע לאחר מכן שבה לבהות בלהקת ציפורים שחיפשה מחסה מפני הסערה שנתעוררה. הענן שנראה כמו כלבלב החל לבכות כשהסבירה לו בנימוס שהיא נשואה.
בעלה של מיס דייזי הרגיש די נבגד. זה היה משונה למדי, שכן למיטב ידיעתו אשתו בילתה את כל זמנה בבהייה בשמים דרך הצוהר הקטן, ולא ראתה אדם מלבדו זמן רב, אבל רגשות אין טעם להסביר בעזרת המחשבה.
ואולי כן.
רגש הוא בסך הכל חומר כימי כזה או אחר שמופרש על ידי המוח.
נכון?
לא.
לא נכון.
יום אחד, הפרפר חזר. ואושרה לא ידע די.
אלא שאנשים אינם יודעים שעודף אושר מסוכן מאומללות.
גם מיס דייזי לא ידעה זאת, והיא נשבתה בקסמו.
הפרפר נח על אותו הפרח, ומיס דייזי דילגה במהירות למטבח, ולכדה את הפרפר בצנצנת.
והפרפר מת.
וכך גם מיס דייזי.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
