כמו שהבטחתי, אעלה כל יום פרק אם יהיה ביקוש :)
השני פרקים האחרים מדברים על ממלכות דמיוניות.
הפרק הזה- על ממלכת רוכבי הדרקונים פישקונוס.
נ.ב- יהיה עוד פרק על אנדי, אל דאגה ;)
2
"בזהירות, אלאדר!" רטן בולרטין. "הם לא רוצים שתכעס עליהם, בדיוק כמו שאתה לא רוצה שיכעסו עליך."
"אבל אתה בכל זאת עושה את זה." ירק אלאדר, ומבלי לשים לב איבד שיווי משקל, ונפל מגבו של הדרקון האדום על העפר החד.
בולרטין נעמד מעל אלאדר. "החוצפה לא תוביל אותך לשום מקום." אמר בטון המתנשא שאלאדר כל כך שנא, והושיט לו יד לעזר.
אלאדר הזעיף פנים, וקם על רגליו לבד. "למה זה חשוב?!"
"אתה גר בפישקונוס. אתה צריך ללמוד לרכוב." מלמל המורה השנוא.
"למה לא יכול להיות בן אדם שגר בפישקונוס ולא יודע לרכוב על דרקונים?" התעצבן אלאדר.
"מאותה סיבה שלא תהיה בממלכת קסזיר פיה שלא יודעת לעוף."
"אבל זה לא אותו הדבר!" אלאדר טיפס שוב על גבו מכוסה הקשקשים של סוזוקו, הדרקון שלו.
"תגיד לי מה ההבדל." דרש בולרטין.
סוזוקו נשף אש בעצבנות, והתנדנד מרגל לרגל, מטלטל את אלאדר ממקום למקום.
"ש-... הן-... נולדות--- עם.... כנפיים!" אמר בין נדנוד לנדנוד, ופלט לאחר רגע של שתיקה; "אתה יכול להגיד לדרקון המקולל הזה לעמוד בשקט לשנייה אחת?"
בולרטין הניח יד על עיניו העצומות של סוזוקו, ולחש; "ששש... תפסיק."
הדרקון עצר. "כשאתה חסר שקט, הדרקון חסר שקט. הם מריחים את הרגשות שלך." אמר, ואז הוסיף; "ובנוגע לשטות הטיפשית שאמרת קודם, נכון- הפיות נולדות עם כנפיים. ואתה נולד עם קשר מיוחד לדרקונים, כמו כל התושבים בממלכה הזאת. הוא לפחות היה אמור להיוולד ככה, אך אני עדיין חושב שאתה סוג של מוטציה..."
אלאדר התכווץ בבושה. זהו, הוא עומד לדרוש מהוריו להפסיק את שיעורי העזר שלו בתעופה. לא אכפת לו שהוא גר בפישקונס, ממלכת הדרקונים. הוא מעדיף כבר לגור בממלכת החלזונות הנמצאת בתוך מיכל הזכוכית שמעל מיטתו של אחיו הקטן, אקאטר.
"ועכשיו, נחזור לשיעור." אמר בולרטין. "תחשוב מחשבות מרגיעות. תחשוב מחשבות.... טובות. תנקה את המוח שלך מכל מחשבה, ("לא שזה יהיה לך קשה..." שמע אותו אלאדר ממלמל בינו לבין עצמו) ו-"
"הלוואי שתיתן לו ביס בתח-..."
"בלב, אדון אלאדר. בלב."
אלאדר נעץ מבטים ביערות הירוקים, הדשאים מכוסי הטל, האגמים הבהירים וההרים המושלגים מסביבו. מה היה נותן בשביל לטייל שם עכשיו... במקום זה הוא צריך לסבול את היהירות של המורה הזה... ממלכת פישקונס מעולם לא נראתה לו כל כך יפה באותו הרגע.
"ריכוז אלי, אלאדר! ההורים שלך צריכים ל..."
מילותיו של בולרטין נבלעו בתוך האדמה. נץ חצה את השמש החיוורת, וצלל אל השדות המוריקים...
עשן היתמר מערובות הבתים בכפר הקרוב... דרקונים לבנים וגבוהים הילכו על ההרים המושלגים, נושפים אש צחורה... איש נמוך עם אף מאורך ועיניים אדומות ובולטות, לחיים נפוכות וסמוקות נועץ בו עיניים רושפות... בולרטין ניער את אלאדר בחוזקה, עד שאלאדר נפל שוב מגב הדרקון.
"אני עוד אדבר עם ההורים שלך על ההתנהגות הנבזית שלך! פשוט ביזיון! תתבייש לך, אתה-..."
"אני משוחרר?" קטע אותו אלאדר.
בולרטין נראה לרגע מבולבל מקטיעתו, וממלמל; "כן, כן... אתה משוחרר..."
אלאדר התעטף במעיל הפרווה שלו, והחל רץ לכיוון הארובות הרחוקות.
שיעור תעופה רע, רע מאוד. כמו שציפה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה