ממ, היי. זה הסיפור החדש שלי. הסיפור מספר על 3 ממלכות- כל פרק על ממלכה אחרת.
בשלב מסוים הסיפורים משתלבים. אעלה כל יום פרק אם יהיה ביקוש ;)
1
הבעיטה האחרונה נבעטה. האיש עף על הקיר המתפורר, שקרס לגמרי לאחר ההתנגשות.
"תיקחו. תיקחו את הכול." ציוותה אנדי.
"אנדי!" צעק סבסטיאן.
התגובה הייתה מהירה. אנדי הסתובבה סיבוב חד לאחור, שולפת את הסכין. היא עוד לא ראתה את הפנים של השומר לפני שדקרה אותו בבטנו. השומר נאנק בכאב, בזמן שאנדי סקרה אותו; להרוג אותו לא יהיה אתגר קשה. צריך להיזהר מהרגליים השריריות, אך לפי המראה הן גם כבדות, מה שיוביל כנראה לאיטיות. הידיים- שריריות, אך לא מהוות אתגר. שבר באף, אולי.
האיש הוריד את היד מאזור הדקירה, שהיה ספוג דם בחולצתו הקרועה. הוא הניף את אגרופו, ושילח אותו לכיוון אפה.
ניחוש נכון. חייכה לעצמה, והתכופפה, שעה שהיא תופסת את היד המונפת מעליה, מסובבת אותה, ובועטת במקום הדקירה בבטנו.
האיש צעד כמה צעדים אחורה, והיא ניצלה את החולשה לשליחת רגל לכיוונו. האיש מעד ונפל.
היא רכנה מעליו, ולחשה; "נו, בוא נראה איפה נתחיל. אולי ביד שכמעט שברה לי את האף?" היא נעצה את הסכין עמוק בידו, משפדת את זרועו אל השטיח. האיש צרח בכאב, ובין האנקות לחש בקול צרוד; "רק עשיתי את חובתי כשומר."
"שומר של איש מת?" היא החלה מסובבת את הסכין בתוך בשר ידו.
הוא צרח. "את הרגת אותו?!"
היא חייכה. "וגם אותך." היא שלפה את הסכין, ונעצה אותו בליבו בחוזקה. האיש נעץ בה מבט ריקני.
"גמרתם לארוז?" היא נעמדה.
הסבלים ערמו את שקי הזהב האחרונים על עגלת העץ הסדוקה.
"בואו נלך." אמרה אנדי, פתחה את הדלת ויצאה החוצה אל אור הירח, הסכין נוטפת הדם בידה הימנית, חשופה לעיני כל.
הם הלכו בין דוכני השוק בהם המוכרים ארזו את כל הסחורה שלא נמכרה. היא הביטה באחד המוכרים סופר את מטבעות הזהב אשר הרוויח מוקדם יותר.
"עוד כסף לא יזיק..." מלמלה אל סבסטיאן. הוא הנהן, ושלף את סכינו. הסבלים ניצבו בשורה מאחור, מניחים את שקי הזהב הכבדים על הקרקע.
אנדי החלה לרוץ, זינקה על הדוחן ואמרה בתוקפנות; "את הכסף. עכשיו. או שאתה רוצה למות."
המוכר הביט בה בבהלה. "ג- ג... גברתי, י-..יש לי שלושה ילדים להאכיל בבית."
"לא אכפת לי. את הכסף. אלי."
הוא זרק את הכסף לידה. "תודה רבה." חייכה, וזרקה אותו לכיוון הסבלים. המוכר נמלט משם.
החבורה המשיכה בהליכה.
הם הגיעו לחומת העצים הגבוהה, המסתירה את השדה הנטוש. השלט המתפורר בו כתוב; "כאן תוצב שכונה חדשה למען סג—ג ועושר לעירנו" באותיות מתקלפות עדיין ניצב באותו מקום כבר ארבע שנים. ראש העיר יכול להמשיך לנסות לגייס כספים מהמלוכה לשווא. הוא עוד לא מבין שהמלוכה מחפשת בעצמה כסף להתקיים. לא שאינדי הופתעה. המלך דאג להסתכסך עם כל ממלכה עמידה באזור.
הם עברו את שורת העצים, וצעדו בחושך המוחלט לכיוון מחבואם.
סבסטיאן התעקש כבר זמן רב שאין למה להישאר במחבוא, כי שומרי השלום כבר מזמן הפסיקו לשרת את המדינה בגלל מחסור במשכורת. לא שכשהם הם עבדו לא היה פשע.
שלטון לא טוב מוביל לעוני. עוני מוביל לגניבה ופשע. כולם בטניור, הממלכה הגוססת, ידעו את זה מצוין.
טבע האדם הוא הרצון להירדם שבע.
כשהגיעו, החלו סופרים את המטבעות.
"זה מספיק לארוחה..." מל מלה אינדי. "אבל זה מעט לעומת רוב הימים. מצטערת, בנים. השכר שלכם יהיה נמוך היום בדרך כלל." אמרה לסבלים, ושפכה לידו המושטת של כל אחד מהם ארבעה מטבעות פורטנוס.
הסבלים נשפו בעצבנות, אך לאחר מבט רושף שנעץ בהם סבסטיאן הם התרחקו מהמקום בשתיקה, משפלי ראש.
"שמונה מטבעות לי, שמונה מטבעות לך." אמרה לסבסטיאן, והניחה את המטבעות בידו. "אני עומדת להתמוטט. לילה טוב."
והיא נעלמה בין השיחים.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
