היו היה פעם ספר אשר כל דפיו היו מוכתמים.
מעולם לא ידעו מה, מי ולמה?
למה רק דפיו של אותו הספר מוכתמים? מה כבר כתוב בו?
אני אגיד לכם.
כתוב בו על אהבה אפלה אשר ירדה לתמיון,
על הסוס הלבן של הנסיך בחלומות,
על הדרקון הכסוף
והמכשפה הלבנה.
כתוב בו על היצורים המוזרים שנמצאים רק בסיפורים,
על העננים הכי שחורים, והכי לבנים.
על הבגד של רפונזל, ואיך הוא נשכח כשהיא עזבה את המגדל,
על המדליה שאפילו הספר שכח של מי היא הייתה.
מסופר גם על סיפורים מופלאים וכאלו ששברו את הלב.
הייתי חושבת על אותו הספר,
פעם, כשעוד לא ידעתי איפה ומתי אוכל לקרוא בו.
עכשיו, אפי מריח את דפיו הישנים,
עיניי רואות וקוראות את המילים,
ידי עוברות על קצה הנייר, ומקווה לחתך מהנייר.
אוזניי שומעות את השקט מבסיס לספר,
כשהפנס הוא מקור האור היחידי.
זהו הספר הלבן.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה