המים יפים

המים יפים, ואין הרבה אנשים על הגשר. היא נראית כמו כל תיירת אחרת שמביטה אל המים ואף אחד לא חושד. הם אף פעם לא חושדים. זו לא הפעם הראשונה שלה כאן, או הפעם הראשונה שהיא עדיין נשארת עומדת. אף פעם לא היה לא אומץ לקפוץ. תמיד היה לה תירוץ. זה אנוכי, מה יהיה על אמא ואבא. הם השתדלו כל כך. היא אוהבת את אמא ואבא, אבל המים יפים, עמוקים, שחורים. השקט שהם מבטיחים יפה אפילו יותר והיא לא נרפאת. עברו שבע שנים, אבל היא עדיין מגיעה אל הגשר, מביטה במים, חושבת על ההשלכות יותר מידי. שוב היא חוזרת הביתה.

*אני מדגישה שהקטע ל-א נכתב עקב תחושות אישיות שלי! אני שמחה ואופטימית תמיד. זו רק פתיחה לסיפור שפיתחתי בראש, עם עלילה בדיונית לגמרי

נקווה ששבע השנים ייהפכו לשבעים שנה.
כי המים תמיד יותר יפים למעלה מאשר תחתיהם.
שיהיה לך בהצלחה.

אבל אני חולקת עליך, הם יפים יותר כשרואים את העולם דרך הגלים והשקט שלהם:-)

כשקראתי נזכרתי במשהו שלמדתי אי שם בנערותי.

ברשותך אעתיק לכאן

Whose woods these are I think I know.
His house is in the village, though;
He will not see me stopping here
To watch his woods fill up with snow.

My little horse must think it queer
To stop without a farmhouse near
Between the woods and frozen lake
The darkest evening of the year.

He gives his harness bells a shake
To ask if there is some mistake.
The only other sound's the sweep
Of easy wind and downy flake.

The woods are lovely, dark, and deep,
But I have promises to keep,
And miles to go before I sleep,
And miles to go before I sleep.

Robert Frost

להרבה התחלות חדשות ומוצלחות שיהיו לך.

ותודה על השיר, אני אוהבת את רוברט פרוסט אבל לא קראתי את השיר הזה לפני כן

השיר הזה של רוברט פרוסט. אצטרך לזכור אותו!

אחד האהובים עליי שאפשר לזכור אותו בעל פה.
יש לחרוזים ולאינטונציה סוג של נגינה.

תמיד אלו תחושות אישיות שלנו, גם אם זה סיפור בדיוני.
כדי לכתוב סיפור על עניין כזה, צריך להבין אותו בצורה כלשהי.
יפה,
הרבה בהצלחה.

הסיבה שעוד לא פיתחתי את הסיפור לגמרי, למרות שפרטי העלילה די ברורים לי בראש, זה בדיוק בגלל העניין הזה, שאמנם כן, יש לי חוויה מספיק קרובה אליי (לא שלי, של בן משפחה קרוב) בעלת אופי דומה, אבל אני לא יודעת אם אני עדיין מספיק מבינה את הנושא כדי לכתוב עליו. מצד שני, אני יודעת שלא כל אדם שכותב בוחר לכתוב על חוויה אישית או קרובה, אני די בטוחה שאת התפוז המכני לא כתב מישהו עם תחושות דומות לשל אלכס בוי, ואני רוצה להאמין שלנאבוקוב לא היו תחושות דומות לשל הומברט (אם אני זוכרת נכון זה היה השם שלו...) כשהוא כתב את לוליטה.

בכל מקרה אני אחדד קצת את מה שהתכוונתי לומר - לא כתבתי את הקטע עקב חוויה אישית

זו לא חייבת להיות חוויה אישית, אבל זו חוויה שבראש שלך את יכולה להצליח לתאר או להבין.
כמו שאר הסופרים שהזכרת.

פורומים›סיפור שכתבתי›המים יפים

נחמד מאוד./

תודה רבה!

יפהפה. והמים תמיד יהיו יפים

זאת פתיחה מבטיחה.

תודה לך!

שמחה שחידשתי.

וואו, זה שיר יפה

את תמיד יכולה להעתיק ולהדביק ולהדפיס :)

הודעה שמחה ללא כותרת

תודה רבה! :)

הודעה שמחה ללא כותרת

על זה אני בונה :)