"המילים של השיר הזה כל כך קולעות שזה צורם" אמרה, ואיפרה דרך החלון הפתוח.
האפר הלוהט נראה כמו גחליליות בשמי הלילה השחורים והיא הביטה בהם שעה שהלהבה הזעירה כבתה לאיטה.
הוא לא ידע מה לענות לה לכן רק הסתכל עליה בזוית עיניו בזמן שהחניקה עוד דמעה.
"אני לא יודעת למה,אבל לפני חצי שנה חשבתי שהיום הכל יהיה כבר אחרת."
"הכל?"
מתעלמת מהשאלה,היא הביטה בחריץ המואר שהשאירה הדלת החצי פתוחה וסגרה אותה בדממה.
"לא חשבתי שאמצא עצמי ישובה על מכונת כביסה,מעשנת ובוכה... זה מה שבטוח.
חשבתי ש
שישה חודשים זה המון, כל כך הרבה יכול להשתנות.
ואז עברו חמישה. ואמרתי לעצמי,שחודש זה כל כך מעט... אבל לך תדע מה יכול להשתנות בחודש.
ואתמול,אתמול בשעה 11:59 הבטחתי בתאריך המתחלף על צג המחשב וקלטתי שחצי שנה זה כלום, והיא חלפה והכל עומד במקום.
היום הסתכלתי על השעון והשעה הייתה שמונה בערב,וחשבתי שלא הכל אבוד.
אבל עכשיו אני יושבת פה ובוכה על מכונת כביסה, ולאט לאט אני מבינה
שכן."
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
