> סוף פרק ראשון <
~~~
גרם המדרגות היה מואר באור משונה, קלוש וירקרק. היא הביטה על התקרה המעופשת והבחינה בנצנוץ של חתיכות קריסטלים קטנות שהודבקו במלאכת אומן לתקרה.
היא פסעה אט אט והניחה את רגלה על המדרגה הראשונה. אל תדאגי, הכל בסדר, היא עודדה את עצמה.
היא המשיכה לפסוע, והרגישה כי רמת החמצן באוויר יורדת. זה לא מה שיעצור אותה. אחרי כמה דקות היא מצאה את עצמה עומדת על משטח עץ. מלפניה היתה דלת נעולה. היא נסתה להכניס את המפתח שלה שוב אך הוא לא נכנס. אליס השעינה את ראשה עד שהרגישה משהו דוקר בראשה. הייתה זו הסיכה שאמה, המלכה הלנה העניקה לה. אליס שמרה עליה מכל משמר. היא שחקה בסיכה בידיה עד שעלה בה רעיון. היא פתחה את חלקי הסיכה והכניסה אותה בחשש לחור המנעול המשונה. נשמע קול קליק והדלת נפתחה.
הדלת הובילה למסדרון אפל וצר. אליס נסתה להסדיר את נשימתה המואצת ואת פעימות ליבה החזקות. היא עשתה צעד, ושני נרות משני צידה נדלקו בפתאומיות כזאת עד שהיא כמעט צרחה. זה היה קסם. הקסם הראשון שראתה זה שנים. אביה היה קוסם. היא ידעה, אבל מאז שמת.. הכל השתנה. המכשפים המלכותיים ידעו לכשף, אבל הם היו מסתוריים ואפלים והרתיעו אותה. על הקירות היו תלויות תמונות. אליס כווצה את עינייה הירוקות והבחינה במשפחתה הצעירה והמאושרת. היא נשכה את שפתיה כדי לא לבכות והמשיכה להתקדם. כל תמונה שמופיעה כאילו מוחצת את ליבה אבל גם ממלאת אותה בחמימות מוזרה. כשהגיעה לסוף המסדרון היא ראתה שקע קטן בצורת כף יד המוטבע על הקיר. היא הניחה את ידה עליו. כעבור רגע נפער חור ברצפה ועמוד זכוכית ועליו כרית קטיפה עלה ממנו. על הכרית היתה מונחת החרב היפה ביותר שראתה אי פעם. הניצב היה מעוטר ביהלומים ועליו היה חרוט סמל קטן. ורד אדום וכתר מוצלבים באלכסון. המראה עורר בה זיכרון קלוש של אביה. חיוך. היא לקחה את החרב בעדינות, עטפה אותה בפיסת בד שקרעה משמלתה וחזרה בריצה כל הדרך לארמון.
~~~
> פרק שני <
הם עמדו בנמל. זאת היתה שעת ערב מאוחרת. העששיות הטילו את אורן על המים והספינה המלכותית היתה מוכנה לנסיעה. קברניט הספינה עמד על הסיפון וצפה בשמים הכהים.
לאליס בת הארבע היתה הרגשה רעה. היא חיבקה את הוריה ותלתה באביה מבט מתחנן. " אולי בכל זאת לא תיסעו ? "
אביה נשק לה. " המלך עומד למות. חשוב לי להיות שם בשבילו. " הוא השיב ושלף מכיס שמלתה ורד אדום.
אליס צחקה. אמה צפתה בהם וחייכה. אבל אז חיוכה נמחק מפניה.
" איפה פיטר ? " היא שאלה, וקמטים נחרצו במצחה. מעיבים על מראה פניה היפות.
אליס נשכה את שפתיה. היא ראתה את פיטר עם גבר זר כמה שעות לפני כן. הוא ראה אותה. אך לא אמר דבר. רק הסתכל עליה בעייניו החודרות והאפלות. הוא היה בן 15 אז. גדול ממנה בהרבה ויהיר ממנה בהרבה.
הוא לא היה יורש חרב. הוא נכשל במבחן שלו.
היא בלעה את רוקה ואמרה " הוא הסתובב עם כמה חברים חדשים מהארמון. " היא נמנעה מלהסתכל בעיני אביה ואמה. 'החברים החדשים' הללו היו מכשפים. היא ראתה זאת לפי עיניהם האדומות כדם.
העיניים אשר הסתירו מאחורי ברדס שחור.
מכשף הוא בדרגה פחותה מקוסם. מכשף הוא זוטר. מרושע.
לא טוב להסתובב עם כאלו. אבל בכל זאת היא לא אמרה כלום. הרי הוא אחיה.
" מוזר שלא בא להיפרד " אמרה אמה ואביה שתק. היא ראתה שאחיה מסב לו עצב רב.
מאז אותו יום נורא של המבחן, בו עיניו נצבעו באדום, המשפחה כולה ידעה. פיטר הוא מכשף.
אליס התעוררה. מתנשפת.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
