פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 1633 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 11 שנים ו-5 חודשים שרלוק הולמס ותעלומת הרצח השוויצרי - סיפור התנצלות I.V olokita
אז ככה לפני הסיפור,
אתמול מישהי בפורום הזה שאלה אותי שאלה בקשר לסיפור שפרסמתי. התשובה לשאלה הייתה ממש לא פוליטיקלי קורקט ולכן בחרתי להתחמק ממנה ורק עניתי "כשתגדלי תביני". עכשיו, אני חייב להגיד שגם אני שנאתי את המשפט הזה כשהייתי צעיר יותר ואינני עושה בו שימוש אפילו עם ילדיי שלי. על כן, כשהבחנתי בטעות שעשיתי (עאלק הבחנתי, קיבלתי על הראש) דבר ראשון שעשיתי היה להתנצל. אבל התנצלות לא שווה הרבה ללא הוכחה כנה לדבר. אז הצעתי סיפור התנצלות והנה הוא לפניכם.
ועוד דבר קטן, את נושא הסיפור לא אני בחרתי (אני מעולם לא קראתי ספרי בלשים), אז הקרדיט לnameless וגם ההתנצלות.
----------------------------
"ווטסון", פנה שרלוק אל שותפו הוותיק, "אמור לי ידידי היקר. האם זכורה לך עוד עונת שמש כה חמה כמו זו של הקייץ הנוכחי?".
"חיי נפשי שרלוק שהרי בדיוק התכוונתי לשאול אותך את אותה השאלה" אמר ווטסון והניח את ספל התה מידו על שולחן המרפסת הקטנה. לאחר מכן, הוציא מטפחת בד מכיסו ומחה את אגלי הזעה הרבים אשר היו נקווים מעל עפעפיו.
הייתה זו שעת אחר צהריים מוקדמת בלונדון, זמן למנוחת התה המסורתית. ומלבד קרני השמש החמות והמלצר התזזיתי שעוד היו טורדים את שלוותם, דבר לא העסיק עוד את שני אלו.
לפתע החריד קול רעם בלתי מתקבל על הדעת את יושבי המרפסת הקטנה. היה זה עיטוש נוראי שהציק באפו של ווטסון מזה זמן לא רב, אשר לאחריו היו עוקבים עוד מספר עיטושים נוספים, חזקים אף יותר.
"ווטסון" פנה אליו שרלוק, "האם הכל כשורה ידידי?".
"אינני יודע" השיב ווטסון וקינח אפו במטפחת הבד שהיה עדיין אוחז בידו, "בדרך כלל אינני נוהג להתעטש כך. אלא אם כן...".
"אלא אם מה?" ביקש שרלוק לדעת.
"אלא אם אני שואף את ריחם של מחטי עץ האורן".
"אל תהיה מגוכח ווטסון ידידי" ביטל שרלוק את מסקנתו, "הרי מחטי עץ אורן יש רק ביער. ואילו יער האורנים הקרוב לכאן ביותר, נמצא במרחק רב מידי מכדי שתוכל לחוש ניחוחו באפך. ואם אינני טועה" הוסיף שרלוק ואמר, "כדי להריח עצי מחטים הגדלים בקרבה לארצנו, עלייך להפנות את אפך לכיוון מערב ואתה יושב ההפך מכך וכיוון הרוח מזרחה. לפיכך ווטסון ידידי, אני מסיק שעצי האורן שלך גדלים שם. בשוויץ" קבע שרלוק נחרצות והראה באצבעו.
אבל ווטסון דווקא ניחש נכונה. ניחוח עצי אורן מיער רחוק רחוק אכן דבקו בבגדיו של האדם שהלך וקרב אל השניים. עד שהיה עומד לצד שולחנם.
"סליחה אדוני" אמר ווטסון. אך האיש לא נע ממקומו.
הוא היה כחוש כמקל ולבן כצבע השחפים, בגדיו מרופטים ובלויים וריחו כמעט ובלתי נסבל.
"סליחה אדוני" חזר ווטסון על דבריו, הפעם ביתר תקיפות. אך האיש כנראה לא שמע את קולו. במקום זאת, הניח כף ידו על המצח, גלגל עיניו לאחור וצנח כמריונטה אל רצפת העץ החמימה.
"ווטסון, אדם זה איננו בחיים עוד" קבע שרלוק לאחר שסיים לבדוק את הסימנים שעוד נותרו מסתתרים על גופת הגבר הגמלוני שכעת הייתה מוטלת על הרצפה לפניהם.
"מה מצאת שם?" שאל ווטסון בגועל עת שהבחין כי הבלש מתכופף פעם נוספת לקראת גופת המת.
"דומה שאכן אלו מחטים קטנות של עץ האורן" אמר שרלוק והתבונן בהן בעיין בוחנת.
"מוזר" אמר ווטסון, "וכי מה יגרום לאדם על ערש מותו לעשות את כל המרחק הזה. הרי שוויץ רחוקה כל כך, ואף בר דעת לא יעשה מרחק רב שכזה רק בכדי לנפוח נשמתו לצד שולחנו של הבלש המפורסם בעולם?".
"ובכן ווטסון ידידי, התשובה בגוף שאלתך. הנה תעלומת רצח לפנינו" אמר שרלוק ותקע המקטרת בפיו. לאחר מכן הגיש לעוזרו את שקית המסמכים שאסף מהגופה והדליק הטבק אשר היה דחוס בה היטב.
"ווטסון ידידי" אמר שרלוק וחיוך על פניו, "האם ביקרת אי פעם בשוויץ הקסומה?".
אך האחרון לא הספיק להגיב ורק התעטש עוד פעמיים והנה כבר קבע הבלש, "ארוז את חפצינו. אנחנו יוצאים אל ארץ עצי המחט למצוא מי רצח את האדון המכובד שלנו".
"היאח" צעק ווטסון ומיד התנצל בלחישה. לאחר מכן התיישב חזרה במקומו כדי להמשיך ולבחון את תכולת שקית המסמכים שאך זה עתה קיבל למשמורת.
"הולמס?" אמר ווטסון ברעד, "הולמס?".
"כן ווטסון ידידי" ענה לו הבלש בחיוך.
"במסמכים שנשא על גופו המנוח יש גם פספורט" אמר ווטסון.
"נהדר" צהל שרלוק וקטע את דברי ידידו מבלי להקשיב לסופם, "כעת נוכל לדעת מי היה האיש ומאיזו עיר בשוויץ הגיע לכאן".
"ישראלי" הוסיף ווטסון, "פספורט ישראלי".
שרלוק נשאר קפוא במקומו. לאחר מכן התיישב והניח ראשו בין כפות ידיו, מרפקיו מונחים על שולחן המרפסת.
"ראבק ווטסון" נזף שרלוק בלחש, "נשבר לי הזיין מהחרטא הזאת. אתה מאמין שכבר אין לי כח לשטויות האלו יותר? כאילו, ס'תכל על הכותרת של הסיפור. מה? מה כתוב שם? מה?".
"שוויץ" ענה ווטסון בלחש.
"נכון מאוד" אמר שרלוק בצעקה, "לא ישראל, לא פיליפינים ולא כל מדינה דפוקה אחרת עם מזג אוויר של גהנום. לא ווטסון. כתוב שם שוויץ בכותרת. כאילו...פעם ראשונה שנותנים לי גופה של איש מנומס ממדינה תרבותית, ומה? ברגע האחרון אתה מגלה שדפקו אותך בהפקה. ששוב המו"ל היהודי זיין אותך". שרלוק עצר מדבריו והביט מסביבו. כעת כבר כל יושבי הבלקון היו נועצים בו עיניים.
"אוי כמה חם היום ווטסון ידידי" אמר שרלוק בטון מתנצל ונפנף כובעו מול פניו.
"גם מחר יהיה חם שרלוק, כמעט באותה המידה" השיב ווטסון והניח את שקית המסמכים שאחז בידו לצד גופת המת.
איי. וי אולוקיטה
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-5 חודשים הודעה שמחה ללא כותרת no fear
אדיר. אתה כותב נפלא. הקטע הזה הצטרף אוטומטית לרשימת האהובים עליי מסימניה. אוו, אני כל כך שמחה שקראתי את הדבר הנחמד הזה!
אגב, רק אני שמתי לב שלשרלוק קראת שרלוק ולווטסון ווטסון? מוזר. אם בחרת לקרוא לשרלוק בשם הפרטי יכולת לעשות את זה עם שניהם. אבל לא, ווטסון לא נהפך לג'ון. מוזר. זה מעניין אותי, כי גם אני קוראת לווטסון ווטסון אבל לשרלוק שרלוק. למה זה קורה לנו?
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-5 חודשים הבחנה יפה. I.V olokita
אני עושה את זה בכל הסיפורים. השימוש בשמות כאמצעי להעברת מסר הוא קריטי מבחינתי.
אם תשימי לב גם בסיפורים אחרים יש משחקים בשמות.
למשל בסיפור על העוגיה יש שימוש בשלוש שמות אצל הילד אבל כשהוא הופך לעוגיה נשאר לו רק שם אחד.
בכל מקרה אחלה אבחנה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
לפני 11 שנים ו-5 חודשים שוויץ וישראל זה היינו הך, לא? מדינות דומות מאוד. :-) ג'ו (ל"ת)
-
לפני 11 שנים ו-5 חודשים כן... I.V olokita
-
לפני 11 שנים ו-5 חודשים נכון. ישראל עוקפת את שוויץ בסיבוב ג'ו (ל"ת)
-
-
-
לפני 11 שנים ו-5 חודשים *מקפצת בשמחה* היאח! הידד! Nameless
בראביסימו! נהדר!
כמה נחמד זה כשכותבים לך סיפור התנצלות...
מושלם. תודה, אולוקיטה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-5 חודשים בשמחה I.V olokita
-
לפני 11 שנים ו-5 חודשים תודה ;) גם לך! Nameless (ל"ת)
-
-
-
