פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 2555 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 11 שנים ו-6 חודשים השאלתי את הזמן חלק 7 טל
אני יודעת שלא העליתי את זה הרבה מאוד זמן אבל המשך של הסיפור המוכר!
(למי שלא מכיר\שכח ורוצה להיזכר -
לפרקים 1-5
http://simania.co.il/forum.php?showNoteId=289880#noteId_289880" rel="nofollow">http://simania.co.il/forum.php?showNoteId=289880#noteId_289880
לפרק 6
http://simania.co.il/forum.php?showNoteId=291768#noteId_291768" rel="nofollow">http://simania.co.il/forum.php?showNoteId=291768#noteId_291768 )
פרק 7-
יש דבר שבאופן עקבי ושיטתי הורס בחיים שלי כל דבר טוב- אני.
אחרי מה שקרה לטלפון הנייד שלי חשבתי שהמצב פשוט אבוד. רונה לקחה מטאטא וניקתה את הרסיסים למרות שהפצרתי בפניה שאני אעשה את זה . "רומן, אל תדבר שטויות , זה קרה באשמתי , הנה גמרתי" היא אמרה ונשקה לי. הבטתי בה שוב ושוב- היא הייתה יפה, היא הייתה רגישה עד כאב לכל תגובה שלי, היא לא הפסיקה לחייך אבל היה משהו שלא היה במקום. הלכתי לאחור אל פתח חדרי ורונה בפניה אליי . ראשי קיבל מכה ממשקוף החדר ורונה גיחכה . היא דחפה אותי יותר ויותר לאחור עד שמעדתי ונפלתי על מיטתי.
ששכחתי לגמרי הודות המכשיר השבור והייתי פשוט שם. מרגיש את מגעה הקר והנעים של ידה של רונה על עורי .
"אתה לא יכול להחזיר דברים למקום?" אני זוכר שרונה קפצה למשמע קולה של אימי מפתח הדלת .
התמלאתי בושה כמו ילד בן שבע שנתפס גונב עוגייה. נראה שאמא שלי לא יחסה למצב שבו הייתי חשיבות . יכול להיות שהיא כבר נכנסה לחדר שלי במצב הזה? אני לא הייתי בטוח אם היה מוזר מצדי להסמיק כמו עגבנייה אבל כנראה שלא הייתי עושה משהו אחר.
ריסנתי את רונה והבטתי באמי . לא הייתי בטוח אבל משהו באיך שהסתכלה עליי גרם לא לחשוב שהיא כועסת . לא עליי- על רונה.
המבט שלה היה נוקב גם אם לא נמשך זמן רב. היא עיקמה את הפה ויצאה מהחדר. פתאום לא התחשק לי לעשות שום דבר . נזכרתי לפתע בפלאפון השבור . "רונה, אני ממש מצטער אבל אני נזכרתי שאמממ... יש לי סידורים היום שאני חייב לעשות" היא הביטה בי באכזבה ובהפתעה . היא יצאה מהחדר וירדה במדרגות כשאני אחריה . היא מלמלה משהו על זה שאין צורך שאלווה אותה הביתה . היא יצאה וטרקתי אחריה את הדלת (כן... אני מודע לכך התנהגתי די חרא , וכן...זה לא היה התירוץ שהשתמשתי בו אבל זה היה משהו גרוע באותה מידה בערך ). הייתי שקוע כולי בדרכים איך לתקן את זה בהנחה שהנייד שלי יתוקן ועדיין יהיה אפשרי לעשות את כל זה.
כשחשבתי עלו לי אלפי רעיונות אבל בכל אחד נראה היה שיש פגם- 'אבל אני אצטרך לחיות שוב כמה שנים? מה אם משהו ישתבש בחודשים האלה? מה אם זה שאני יודע ישפיע על האחרים בעתיד ושום דבר לא יתוקן?מה אם אני אצור פרדוקס?'.
כל השאלות האלו עשו לי כאב ראש . בעוד אני מענה את עצמי במחשבות האלה הרגשתי שנקרעו לי האוזניים. אני אוהב את אמא שלי אבל אני יכול להישבע שהצעקות שלה יגרמו לי להתחרש יום אחד.
"רומן! ארוחת ערב!" היא צעקה ורק אז גיליתי שערב ושאני בהחלט ,בלי אפילו צל של ספק, גווע ברעב.
ירדתי במדרגות (כן הצעקה הייתה מקומה למטה!) וראיתי כמה הבית השתנה בזמן שעבר . המעקה של המדרגות הוחלף, הקירות צבועים בצבעים שונים, לאורך המדרגות היה ציור קיר שנראה מרחוק כמו ציור תמים של ורדים אבל מקרוב היה אפשר לראות שהיו שזורים פה ושם גולגולות אנושיים ולא אנושיים וכמה סיסמאות שתמיד ייחסתי לפריקים או גותים (אני באמת כבר לא יודע להבדיל).
צחקתי ממה ש"זכרתי" על איך אנה שכנעה את אמא שלנו לצייר לה את זה על הקיר.
הסלון השתנה לגמרי הספות והכורסא התחלפו מכחולות לשחורות. הייתה לנו סוף כל סוף טלוויזיה חדשה כמו שאמא שלי רצתה ונראה שגם השולחן, הארונות והפסלים המוזרים שנראה לי שיש בכל סלון משום מה השתנו או שינו מקומות.
הלכתי לשולחן האוכל וראיתי שלא הוא ולא המטבח השתנו כמעט בכלל. אבל ההורים שלי ואנה היו כל כך שונים . ההורים שלי... אין דרך אחרת לומר את זה –הם הזדקנו- עוד קמטים ,שיער לבן פה ושם אפילו נדמה לי שהם זזו לאט יותר. התיישבתי כמעט בבושה כשאני חושב שאמא שלי מתחילה להיראות יותר כמו סבתא שלי. אילו ידעה שזה מה שחשבתי היא הייתה הורגת אותי במקום. אולי עדיף לו הייתה עושה את זה. ראיתי אור משונה מחלון המטבח חשבתי שאני מדמיין בהתחלה אבל אז ראיתי שזאת הגבירה. היא הפיצה אור עם שמלתה הצהובה . היא חייכה חיוך משונה ומוכר. גם מהמרחק הזה יכולתי לראות שהיא משועשעת מכל העניין . "רומן?" אמא שלי חזרה על דבריה כנראה בפעם המאה. הסטתי את המבט כדי להעביר לה את הפירה ופעם נוספת הגבירה נעלמה.
המשפחה שלי התחילה את השיחה הסתמית הרגילה ואז אבא שלי אמר שבמסדרון הוא ראה כמה רסיסים של זכוכית על הרצפה. הוא נתן באנה מבט חושד אבל קפצתי ואמרתי שאני מצטער אבל זה הפלאפון שלי. הוא ממש הופתע , אמא שלי הייתה די אדישה לזה ולא הבנתי למה- בדרך כלל היא משתגעת אבל אחר כך הבנתי למה. אבא שלי המשיך לאכול ואמר "חבל , חסכת הרבה לקנות אותו" .
אמא שלי אמרה את הדבר האחד שבטיפשותי אפילו לא חשבתי עליו . "כנראה שתצטרך לחזור לישן" . הנחתי את המזלג וצעקתי "את גאון!" . כמעט קמתי מהכיסא כשאמא שלי אמרה "אתה לא הולך לשום מקום בארוחה משפחתית נשארים עד הסוף!" .
ידעתי שעדיף לא לעצבן אותה יותר. היא אולי לא הכי מראה את זה אבל היא ממש עצבנית עליי וגם אם אני מתכוון לחזור לזמן שלי אחרי שאגמור את השניצל זו עדיין אמא שלי.
אכלתי במהירות את האוכל שהיה לי על הצלחת (בכל זאת הייתי מאוד רעב , מי ידע שמסע בזמן ממש מרוקן את הקיבה?) ,ושאלתי איפה המכשיר. אמא שלי ענתה "הוא במגירה". "איזה מגירה?" כששאלתי את זה הבנתי עד כמה שונה לנסוע אל העתיד מאשר אל העבר –היו לי זיכרונות חדשים של דברים שידעתי שחוויתי במרווח הזמן של הקפיצה אל הזמן הזה. באותן שנים רבתי והשלמתי הרבה עם ליאו . יצאתי עם רונה בצורה הרבה יותר קבועה משליאו בזמן אחר יצא איתה אבל עדיין יכולתי לדעת שהוא מקנא . גם אם בזמן הזה הוא מעולם לא יצא עם רונה הוא בכל זאת פיתח רגשות אליה ואני שידעתי שגנבתי לו את החברה הרגשתי נורא אבל בכנות אהבתי את רונה. אפילו גיליתי שבמהלך השנים התאהבתי בה עוד יותר.
היו גם דברים שוליים כמו איפה החבאתי את המבחנים הגרועים שלא רציתי להראות להורים, איזה מוזיקה משונה יצאה בשנה האחרונה (אני זוכר שלא הבנתי איך הגענו למצב ש"שיר" שלם הוא בקושי שתי מילים ומלמול בג'יבריש), ובאיזה מגירה בבית אנחנו שומרים כל מיני דברים ש-אולי, בדגש על אולי, נחזור להשתמש בהם .מכשירים סלולאריים ישנים למשל.
"לא משנה" אמרתי וביקשתי לעזוב את השולחן. רצתי למעלה לקחת את הטלפון השבור ואל השידה שבמסדרון.
פתחתי את המגירה ומצאתי את הפלאפון הישן עם סדק קטן בקצה המסך וקצת אבק שכנראה כבר היה שם לפניו. הוצאתי את כרטיס הסים והכנסתי אותו למכשיר התקין . ניסיתי להדליק אותו שוב ושוב. הוא לא נדלק והתחלתי להילחץ . "נסה להטעין אותו אולי?" קפצתי כמו ארנבת מפוחדת . לא שמעתי את אנה עולה במדרגות בכלל. היא צחקה ,נכנסה לחדר שלה וסגרה את הדלת. כבר אז שמעתי את המוזיקה נשמעת בקולי קולות מהחדר שלה. אנה ידעה איך לא לשמוע כמעט כמו שהייתה מקשיבה טובה.
לקחתי גם את המטען וחיברתי את המכשיר לחשמל . הוא סירב להידלק עד שהסוללה שלו תהיה מלאה . שנאתי כשהוא עשה את זה עכשיו ידעתי שאין לי ברירה אלא לחכות עד הבוקר . הייתי סחוט כי הבנתי שבכל הזמן הזה לא ישנתי כמעט בכלל והרגשתי בעייפות כנראה רק פסיכולוגית כי ידעתי שלא ישנתי למרות שזכרתי שכן ואפילו קמתי מאוחר כלומר-בזמן הזה שלא בדיוק...קרה\יקרה? אני חושב שאפילו אני לא הבנתי את זה עד הסוף.
'טוב... מה כבר יכול לקרות אם אני אשאר עוד יום אחד בעתיד?' לא ידעתי כמה יכול לקרות ביום אחד.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-5 חודשים בהחלט פרק יפה :) Reaper
-
לפני 11 שנים ו-5 חודשים יאיי תודה ריפי :-) טל
-
-
לפני 11 שנים ו-5 חודשים פרק יפה ^^ fairy tale
אבל משום מה הדמות הראשית ממש מעצבנת אותי 0.ם
לא נורא. אני עדיין אוהבת את זה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-5 חודשים יאיי טל
כן יש בזה משהו... אבל זה האופי שלו , לפעמים לדמויות שלי יש חיים משל עצמם אז אני לא משנה אותם.
תמיד מעלה לי חיוך על הפנים לראות את זה כתוב :-)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
לפני 11 שנים ו-5 חודשים לקח זמן, אבל היה שווה את זה! The 13th Doctor
כבר כמה זמן אני חיכיתי לפרק הזה, ולא איכזבת גם הפעם.
כתוב מעולה ומשאיר טעם של עוד :)
כמובן שהייתי שמח אם העוד הזה יגיע קצת יותר מהר הפעם, אבל מי כמוני יודע שאסור לזרז את האומן במלאכתו.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-5 חודשים תודה ;-) טל
אני יודעת שאתה מחכה הרבה זמן.
אבל אם תשווה אותי לאמן שוב אני באמת לא אתן לך את הפרק הבא מתוקי
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-5 חודשים אוקיי אמא :( The 13th Doctor (ל"ת)
-
-
-
לפני 11 שנים ו-6 חודשים קטע גדול או כפי שלאה שנירר מכנה זאת פאן לי פאן לי פאן לי :-) DR.Nofar Sarori
אם פרק 6 היה מצויין הפרק הזה הוא סופר מצויין.נהנתי מאוד לקרוא ועבר עליי יום לא קל.
כרגיל לא אכזבת,חבל שאת לא יכולה לעלות קטע כל יום :=(
אגב נקווה שעד הסיפור הבא תפגשי את הבחור החמוד ..
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-6 חודשים :-) טל
תמיד כיף לשמוע שאת מרוצה :-). אני באמת מקווה ששיפרתי לך קצת את היום.
הלוואי ויכולתי אבל אם אשב ואכתוב פרק חדש כל יום מתי יהיה לי זמן לפגוש אותו חחח
חוץ מזה שאני אוהבת לכתוב כשיש לי השראה בלי זה זה לא שווה באמת.
לעת עתה יספיק לי רומן הוא בחור די נחמד :-)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-5 חודשים מתי יהיה לך משהו חדש?? DR.Nofar Sarori
-
לפני 11 שנים ו-5 חודשים החלמה מהירה!! טל
את יודעת מה? נראה לי אני אשב לכתוב היום :-)
אני אשתדל להעלות בקרוב אם זה יגרום לך להרגיש טוב :-)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-5 חודשים תודה רבה יקירתי :-) DR.Nofar Sarori (ל"ת)
-
לפני 11 שנים ו-5 חודשים לא הייתה לי השראה ממש טובה טל
-
-
-
-
-
-
