פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 820 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 11 שנים ו-6 חודשים אהובת הנער - סיפור פנטסיה, פרק ראשון הימן
ההרים הגבוהים היו מושלגים והקור היה עז ביותר. עקבות שנוצרו בשלג העמוק נעלמו תוך מספר שניות, ובסך הכול לא היה באזור מי שייצור אותן. רק עצים מעטים צמחו והם לא הגיעו לגבהים משמעותיים. נקודה קטנה זעה לאורך הנוף הקפוא והפראי. היה זה נער. אף על פי שלמראית עין הוא לא נראה כמו נער. הוא היה גדל גוף וגדל ממדים – גבוה, רחב כתפיים באופן יוצא דופן ושרירי בצורה בלתי רגילה, אך יחד עם זאת היה חלק ובעל חזות עדינה מאוד. הוא לבש מכנסי עור ונעל מגפיים כבדות, ופלג גופו העליון היה חשוף לחלוטין. שיערו הזהוב והארוך התנופף מאחוריו. ניכר כי הצעידה בשלג העמוק קשה לו, אך הקור לא השפיע עליו, אולי בשל המאמץ הכביר שהשקיע בהליכתו האיטית והמסורבלת. פניו, פני ילד עדינות ותמימות, הביעו ארשת של עצב רב ויגון. עיניו התכולות והגדולות נראו כעיני הזקנים למודי הסבל. וכך הוא אכן היה, למוד סבל וכאב.
הוא הגיע אל מצוק תלול וסלעי, שבו זיזי סלע חדים בלטו בינות לשלג הכבד והקר. המצוק היה גבוה מאוד. הוא הביט לשני הצדדים, וראה את הרכס התלול נמשך לכל עבר, כחומה בצורה. הוא נאנח וקרב אל המצוק, אז אחז בבליטה הקרובה ביותר מתוך הסלע והניף את גופו העצום כלפי מעלה. הבליטה נעקרה ממקומה מכוח משקל גופו והוא צנח על גבו אל תוך השלג ונקבר תחתיו. עברו כמה רגעים עד שזרועותיו הנפוחות פילסו מוצא מתוך השלג והוא שב ונעמד, כתמי שלג על גופו. הם היו קרים על פני העור החשוף אבל זה נעם לו בשעת המאמץ הגופני והא לא ניסה להוריד אותם ממנו. הוא מצא בליטה גדולה יותר, והסית בידיו את השלג סביבה עד שהבחין כי היא נעוצה עמוק בתוך הסלע ואין סכנה שתיעקר ממקומה, ואז נאחז בה והניף עצמו מעלה, ואף על פי כן היא נעקרה מהמקום יחד עם גוש סלע גדול מאוד. אבל הוא הצליח לזנק כלפי מעלה מעוצמת הדחיפה ולאחוז בזיז נוסף בסלע. כף ידו סגרה על הזיז הבולט והוא נתלה עליו לרגע, כמו קוף על ענף עץ, וחש כיצד גם הזיז הזה הולך ונשלף מתוך המצוק. הוא הניף עצמו אל על והזיז אכן נשלף ממקומו ונותר בכף ידו אבל הוא הצליח בינתיים להניף עצמו עוד כלפי מעלה ולאחוז בזיז נוסף. היה זה זיז מעט חזק יותר והוא הטמין בינתיים את זיז הסלע שנותר בידו במכנסיו, והמשיך להניף עצמו אל על. המאמץ היה קשה ביותר ומעטים היו חלקי הסלע ששרדו את כובד משקלו העצום. אך לבסוף הצליח להגיע לראש פסגת המצוק, כשהוא מתנשף, חזהו הכביר עולה ויורד בחוזקה. הוא קרס על הקרקע והשעין את גבו אל אבן גדולה וקרה, והקור נעם לגופו הלוהט. כתמי השלג שעליו נמסו זה מכבר והוא היה רטוב ומיוזע. לא היה לו זמן רב להרגיע את גופו כיוון שלפתע נשמעה נהמה פראית וחיית טרף הסתערה לעברו בינות לשיחים נמוכים ומחוסרי עלים במרחק מה ממנו. החיה, שחורה ומוארכת ודומה לחתול גדול, זינקה לעברו בדיוק כאשר התרומם בכדי להתמודד מולה. כפותיה הקדמיות, שלופות ציפורניים ארוכות וחדות כסכינים, ננעצו בחזהו בעוצמה, והוא שאג מכאב. מעוצמת החבטה של החיה בגופו הוא מעד אחורנית עד לשפת המצוק, וניסה לאזן את שיווי משקלו בעוד פיה הרחב ועתיר השיניים של הטורף מנסה לנגוס בפניו והוא לפת את שתי לסתות הענק בידיו. לבסוף מעד אחורנית ונפל כל הדרך למטה, החתול העצום נעוץ בחזהו. הוא נחת על גבו אל תוך השלג העמוק וצלל יותר ממטר לתוך שלג רך וקפוא. הקור היה נעים לו וגם חיפה על הכאב המדמם בחזהו ולרגע חשב פשוט להישאר כך ולתת לחיה הרעה לעשות שפטים בגופו עד שיוכנע. אך שוט פנימי בתוך תוכו הכריח אותו לשוב ולהיאבק והוא הלם באגרופו אל תוך הפנים החתוליות, שוב ושוב, עד שכבר היו הפנים לעיסה דביקה ומדממת של רסק אדום ושברי שיניים. מתוך כר השלג הלבן והעצום נפער לפתע פתח וגופת חתול פרא שחור עם פנים מרוסקות הושלכה ממנו כלפי מעלה, נוחתת על המשטח הלבן ומותירה בו שלולית דם הולכת וגדלה. מתוך הפתח יצא נער נפוח שרירים ששתי קבוצות של שריטות עמוקות ואדומות מעטרות את חזהו. הוא הביט אל עבר התוקף שלו, שהיה כעת מושמד ונטול רוח חיים, ואז קרס אל השלג, מאבד את הכרתו למספר רגעים. הוא צלל לשבריר הרגע אל תוך חלום מתוק, שאף שנמשך זמן מועט ביותר נראה לו באותו הרגע כמו עולם ומלואו – נערה חייכנית עם גומות חן עמוקות ושיער בגון האגוז מלטפת את פניו, ואז קוטפת פרח ריחני ומניחה אותו מאחורי אוזנו. בחלום היה העולם שטוף שמש וצבעוני, צבעים חיים וחמים, ונשיקתה המתוקה והרטובה של הנערה יפת החן על שפתותיו עשתה את עורו חידודין חידודין. שיערה של הנערה ליטף את חזהו והוא חש אותה מנשקת ברוך את השריטות הכבדות על חזהו, ואז התעורר, מקיץ משנתו הרגעית באופן אכזרי ביותר, אל תוך השלג הקפוא. פניו טמונות למחצה בשלג ולשונו איבדה כל תחושה עקב הקור שעטף אותה. הוא חש את הדופק הולם בחזהו, בשריטות העמוקות שהפכו עתה לצלקות בולטות מתוך העור, והבין כי זה מה שגרם לו לחלום על נשיקות. פניו שבו ללבוש ארשת דיכאונית וקודרת, והוא הקים את עצמו במאמץ רב מתוך השלג, והחל צועד באיטיות אל עבר המצוק ממנו הושלך קודם לכן על ידי החתול.
הוא חש לפתע צמא עז, והביט סביבו, ואז התכופף וחפן מלוא הידיים מהשלג. הוא הצמיד את ערימת השלג לגופו וצפה בה נמסה באיטיות, ואז קירב את ידיו הקעורות אל פיו ולגם מהמים הקרים ששאריות שלג עוד שכנו בהם. אחר כך הוא הביט במצוק התלול. הוא החליט לנסות הפעם שיטה שונה, וחכך את כפותיו זו בזו. הוא הסית את השלג שעל גבי הסלע עד שחשף שקערורית בתוך האבן, והניח את קצה המגף שלו בתוכה. אז הניף את עצמו, מזיז במהירות את השלג מהסלע העליון יותר, ואוחז מיד באצבעותיו בסדק שמצא שם, וכך, רגל אחת בשקערורית ויד אוחזת בסדק, יכול היה לנוח לרגע לפני שיחל שוב במסע המפרך כלפי מעלה. הוא הביט מעליו, זיהה נקודה שנראתה לו כחור בסלע, וכיוון עצמו בדחיפת הרגל לשם. הוא תחב את ידו פנימה לתוך השלג ואכן היה שם חור עמוק דיו לכף היד להידחס פנימה, והוא נאחז בשולי החור והניף עצמו כלפי מעלה, אצבעותיו לופתות סדק נוסף בסלע ומגפו ננעץ בתוך החור. כך המשיך וטיפס, עוצר מדי פעם לנוח, גופו החם מיוזע ונוטף, עד שלבסוף העפיל אל מרומי המצוק, בפעם השנייה. השעה הייתה שעת צהריים אך לא היה כל הבדל במזג האוויר או בטמפרטורה לעומת מה שחש קודם לכן. הוא היה עייף ומותש ורצה שוב לקרוס ולהישען על סלע ולנוח, אבל פחד מפני חיית טרף נוספת שתתקיף אותו, ועל כן שלף את זיז הסלע שעקר מהמצוק לפני כן, והחזיק אותו שלוף קדימה, חד כתער, בידו, וצעד במהירות ובערנות הלאה. הוא שמע מאחוריו תנועה חפוזה בשלג אך כשהסתובב אחורנית לא ראה דבר וגם לא היו כל עקבות בשלג, מלבד אלו שלו. כך המשיך לצעוד, עייף, וערנותו הלכה ופחתה. הוא נכנס אל תוך חורשה דלילה של עצי חורש מתים, גוויות מושחרות וקפואות שגושי שלג וגבישי קרח נתלים מהן. האופק היה לא ברור, רק מסך לבן. הרוח שרקה בקול מונוטוני שמדי פעם עלה או ירד אך בסך הכול הייתה זו שריקה נמשכת ונמשכת שבשלב מסוים כבר לא היה מודע לה. הוא צעד בינות לעצים המתים, וכמעט ולא הבחין בגופה השעונה לגבי אחד העצים. היא הייתה לבנה ומכוסה שלג ורק קצה הראש בצבץ החוצה, חושף שיער ארוך בצבע זהב. הוא קרב אל הגופה וגילה שהוא קשורה אל גזע העץ בחבלים עבים וגסים. היא הייתה נוקשה כמו אבן ולא היה כל טעם לנסות ולהציל את הבריה הזו. הוא ניקה ממנה את השלג הגס וחשף פנים נשיות וצעירות. אף על פי שהאישה הייתה מתה וקפואה, נטולת כל רוח חיים ובצבע בהיר ביותר באופן לא טבעי כמעט, עוררו בו הפנים הנשיות תחושה נוגה ויצרית, והוא מצא עצמו מלטף את הלחי הקפואה. הוא נזכר שוב בנשיקה בחלום וכן בנשיקות קודמות מחייו הגשמיים ועורו נעשה חידודין חידודין. אז החליט לשוב ולהיות מעשי והעביר ידיו על פני הגופה, לאחר שניקה את כל הגוף מהשלג הגס. הוא חש מבוכה ממגעו לכל אורך הגוף והסמיק מעט. הוא לא מצא בכיסים דבר והניח שמישהו כבר עשה פעולה זו קודם לכן. יתכן שהאישה נשדדה לפני שנרצחה. הוא לא זיהה על פני הגופה סימני חבלה כלשהם מלבד הקיפאון והסיק כי היא נקשרה חיה ומתה כתוצאה מהקור. רגע לפני שקם ממנה ללכת הוא העביר, מתוך צורך רדום כלשהו, את אצבעותיו בשערה הזהוב והארוך. כשהוציא אותן משם גילה בכף ידו תכשיט קטן שככל הנראה הוסתר בין שערותיה. הייתה זו טבעת קטנה מאוד, מוזהבת, ועליה תבנית כלשהי. כשהביט טוב יותר זיהה כי זו צורה מוזהבת של שועל. הטבעת הייתה קטנה מאוד והוא לא יכול היה להניחה על אחת מאצבעותיו. הוא טמן אותה במכנסיו. לאחר מכן ליטף שוב את הלחי הקפואה של האישה המתה, ונזכר שוב בחלום – בנערה שהטמינה פרח באוזנו, וכן בנערה שהכיר בעבר. דמעה גדולה זלגה מזווית עינו וקפאה על פניו בדרך אל הלסת. זיכרון הנערה הכאיב לו, והוא חשב על כך שהיא נראתה בחלום בדיוק כפי שזכר אותה במציאות. אחר כך לא מצא עוד טעם לשבת לצד האישה המתה ולכן התרומם והמשיך בצעידתו.
כשיצא מהחורשה הדלילה עבר לאורכן של גבעות שלג, דיונות עשויות שלג, שקווי המתאר שלהן הלכו והשתנו לנגד עיניו, בעוד הרוח לוקחת עמה רסיסי שלג ומנמיכה את גובהן ואז משיבה להן חלקיקי שלג חדשים. בינתיים הוא השיב את זיז הסלע שבידו אל מכנסיו, וכבר לא היה דרוך כמו קודם. מחשבותיו נדדו והוא נזכר בארץ אחרת ובזמן אחר.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-6 חודשים יש המשך? I.V olokita
כתיבה יפה מאוד. סוף הפרק משאיר את הקורא סקרן. אבל...
כמעט ואיבדתי אותך עד שהגעתי לשם.
1. במהלך רוב הפרק הגיבור עסוק בטיפוס על אותו המצוק וזה קצת מתיש את הקורא.
2. להבדיל, דווקא החלק המעניין בסוף הפרק מתואר בקצרה מידי ואין רקע מקדים חזק דיו שיקשר.
3. אתה עושה שימוש חוזר תדיר מידי באותם התיאורים )לפעמים במילים שונות אבל עדיין מייגע קצת(.
4. בחלק מהמשפטים יש מילות חיבור שאינן מתאימות ומפריעות קצת לזרימת הטקסט.
5.השימוש בתיאור פני החיה כעיסה הופך את סוף המאבק לבלתי הגיוני גם בעבור פנטזיה. ראית פעם אדם, לא כל שכן נער שמצליח לגבור על פנתר? אם במקרה הטוב הצליח בכך הפיכת פני החייה לעיסה תהיה משימה קשה הרבה יותר.
לדעתי הכנה, רמת הכתיבה טובה מאוד, כדאי לשייף עוד קצת ולרדד תיאורים חוזרים.
רעיון הסיפור כפי שמסתמן בסוף הפרק נשמע מבטיח מאוד אשמח לקרוא את ההמשך
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-6 חודשים בטח שיש המשך! אז קודם כל - תודה רבה, על הביקורת ועל המחמאות. הימן
ולגבי הדברים שציינת:
1. אתה צודק. קראתי שוב את הפרק ואכן הקריאה מתישה מעט, אם כי לדעתי ממחישה באיזשהו אופן את הקושי הפיסי של הגיבור לטפס על המצוק.
2. החלק המעניין בסוף הפרק - יורחב בהמשך. בסיפור הזה יהיו קפיצות קדימה ואחורה בזמן, ודמותו של הגיבור תתואר באופן מלא.
3. שוב - אתה צודק. אני צריך לנסות להימנע מחזרות על אותם התיאורים...
4. אני מודה שבזה לא הבחנתי, הטקסט דווקא נראה לי זורם למדי.
5. הקרב עם החתול והפיכתו לעיסה - הגיבור הנו אכן נער צעיר, אבל גם חזק באופן בלתי רגיל, כפי שמתואר בתחילת הסיפור. ועל כן כוחו מאפשר לו להפוך את החתול לעיסה.
ממש תודה על הביקורת, אשתדל לעמוד בציפיות בהמשך...
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-6 חודשים סיפור יפה Nameless
אבל הוא צדק, די איבדתי את הריכוז לאורך הפרק ובטח לא הייתי ממשיכה אם לא הייתה בעיה עם להשאיר קצוות פתוחים.
מחכה להמשך ;)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-6 חודשים תודה. רשמתי לפני את ההערות :-) הימן (ל"ת)
-
-
-
-
