אהלן חבר'ס.
התחלתי סיפור פנטסיה חדש, הנה הפרק הראשון, מקווה שתאהבו (אם לא אז תעירו. ואם כן תאהבו, אז גם אשמח לתגובה... :-) )
אז הנה, מתחילים:
השעון במכשיר הנייד שלה צלצל במנגינה אלקטרונית מעצבנת, והיא שלחה מהמיטה יד לכיוון הכללי של המכשיר, מפספסת בגדול ומעיפה בטעות את מנורת השולחן שניצבה על השידה. המנורה נפלה ברעש אל הרצפה והנורה התנפצה לרסיסים.
"יעל, קיבינימט!" הוא זעק מהצד השני של המיטה.
"מה אתה רוצה?!" היא רשפה לעברו בזעם. איזה בוקר מגעיל. היא הוציאה רגליה בזהירות מהמיטה והניחה את כפותיה היחפות על הרצפה, נזהרת שלא לדרוך על הרסיסים. היא הרכיבה את משקפיה ופסעה בזהירות מחוץ לחדר. כשחזרה עם מטאטא ויעה הוא כבר נחר והיה עמוק בתוך שינה.
"יעל, קיבינימט!" היא חיקתה אותו, בעודה אוספת את הרסיסים. "לא עושה כלום כל היום, ישן עד מאוחר, ועוד יש לו תלונות!" היא הנחיתה את היעה על ישבנו של בן, שבתגובה מלמל משהו לא ברור והתהפך אל הצד שלה במיטה, מרייר אל תוך הכרית שלה. "נו באמת!"
היא יצאה מהחדר ורוקנה את תכולת היעה אל פח האשפה. אחר כך החלה בהתארגנויות הבוקר שלה, משתדלת להרעיש במידת יכולתה, דופקת כל חפץ כנגד חפץ אחר, מדליקה את הטלוויזיה על תכנית הבוקר ומגבירה את הווליום. כשהציצה לרגע לחדר השינה, בן עדיין ישן ונחר היטב. כשיצאה מהבית, התיק נישא על כתפה, הפעילה את המזגן על חימום, טמפרטורה מקסימלית, והקפידה לטרוק את הדלת בכל הכוח בצאתה.
כשהגיעה למכון הכושר הוא כבר היה עמוס אנשים. "איך אני שונאת משמרת בוקר," אמרה לפקידת הקבלה שחייכה אליה במבט עייף, ואז נכנסה אל המשרד והחליפה בגדים. מנהלת המכון, אישה כבדת גוף שנראה כי כל קשר בינה לבין פעילות ספורטיבית הנו מקרי בהחלט, הייתה רכונה על כיסא מנהלים שכמעט קרס תחת כובד משקלה. כשיעל נכנסה למשרד המנהלת שלפה לעברה אצבע משולשת. "בוקר טוב ולכי תזדייני."
"לכי תזדייני גם את." יעל חייכה לעברה בחמיצות. "נו, אז מה השפחה צריכה לעשות היום?"
המנהלת חייכה לעברה בזדוניות.
"לא נכון!"
המנהלת המשיכה לחייך בזדוניות והנהנה בראשה.
יעל נאנחה ופתחה את דלת המשרד. המטלה היומית שלה המתינה לה שם בחוץ – בחור גוץ לבוש בגופייה שחושפת כתפיים שעירות במיוחד, בעל עיניים רעבות שבחנו אותה כמו שילד מורעב מביט בהמבורגר עסיסי. "אז מה, מיידע'לה? באימון הקודם קרעת לי את הצורה." הוא קרץ לה. "ואת יודעת מה? סרוסי אוהב את זה!" יעל השיבה מבט אל המנהלת המרוחה על הכיסא. "אמרתי לך כבר שתלכי להזדיין?" אמרה לה כשיצאה עם סרוסי אל חדר הכושר, מותירה את המנהלת מצחקקת עם עצמה.
"טוב, אז בשבוע שעבר עבדנו על פלג גוף עליון, היום נעבוד על פלג גוף תחתון."
"הופה... סרוסי אוהב את זה..."
"טוב, סרוסי, אין לי כוח לזה. בוא, תשב על המכשיר הזה ואני אעזור לך להתמקם."
בזמן שהיא עזרה לו להתמקם הוא בחן אותה מבטו הרעב. עיניו צנחו היישר אל המחשוף של גופיית הספורט שלה. "סרוסי!"
"מה? אסור ליהנות מהנוף?"
"אתה יודע שאני יכולה לזמבר אותך על זה? אתה יודע שזאת הטרדה מינית?"
"יאללה מיידע'לה... את לא תעשי כלום, כי את בחורה עלא כיף כיפאק. את אחלה גבר!" באומרו זאת חבט בה בידידותיות עם האגרוף בכתפה.
התחלתי סיפור פנטסיה חדש, הנה הפרק הראשון, מקווה שתאהבו (אם לא אז תעירו. ואם כן תאהבו, אז גם אשמח לתגובה... :-) )
אז הנה, מתחילים:
השעון במכשיר הנייד שלה צלצל במנגינה אלקטרונית מעצבנת, והיא שלחה מהמיטה יד לכיוון הכללי של המכשיר, מפספסת בגדול ומעיפה בטעות את מנורת השולחן שניצבה על השידה. המנורה נפלה ברעש אל הרצפה והנורה התנפצה לרסיסים.
"יעל, קיבינימט!" הוא זעק מהצד השני של המיטה.
"מה אתה רוצה?!" היא רשפה לעברו בזעם. איזה בוקר מגעיל. היא הוציאה רגליה בזהירות מהמיטה והניחה את כפותיה היחפות על הרצפה, נזהרת שלא לדרוך על הרסיסים. היא הרכיבה את משקפיה ופסעה בזהירות מחוץ לחדר. כשחזרה עם מטאטא ויעה הוא כבר נחר והיה עמוק בתוך שינה.
"יעל, קיבינימט!" היא חיקתה אותו, בעודה אוספת את הרסיסים. "לא עושה כלום כל היום, ישן עד מאוחר, ועוד יש לו תלונות!" היא הנחיתה את היעה על ישבנו של בן, שבתגובה מלמל משהו לא ברור והתהפך אל הצד שלה במיטה, מרייר אל תוך הכרית שלה. "נו באמת!"
היא יצאה מהחדר ורוקנה את תכולת היעה אל פח האשפה. אחר כך החלה בהתארגנויות הבוקר שלה, משתדלת להרעיש במידת יכולתה, דופקת כל חפץ כנגד חפץ אחר, מדליקה את הטלוויזיה על תכנית הבוקר ומגבירה את הווליום. כשהציצה לרגע לחדר השינה, בן עדיין ישן ונחר היטב. כשיצאה מהבית, התיק נישא על כתפה, הפעילה את המזגן על חימום, טמפרטורה מקסימלית, והקפידה לטרוק את הדלת בכל הכוח בצאתה.
כשהגיעה למכון הכושר הוא כבר היה עמוס אנשים. "איך אני שונאת משמרת בוקר," אמרה לפקידת הקבלה שחייכה אליה במבט עייף, ואז נכנסה אל המשרד והחליפה בגדים. מנהלת המכון, אישה כבדת גוף שנראה כי כל קשר בינה לבין פעילות ספורטיבית הנו מקרי בהחלט, הייתה רכונה על כיסא מנהלים שכמעט קרס תחת כובד משקלה. כשיעל נכנסה למשרד המנהלת שלפה לעברה אצבע משולשת. "בוקר טוב ולכי תזדייני."
"לכי תזדייני גם את." יעל חייכה לעברה בחמיצות. "נו, אז מה השפחה צריכה לעשות היום?"
המנהלת חייכה לעברה בזדוניות.
"לא נכון!"
המנהלת המשיכה לחייך בזדוניות והנהנה בראשה.
יעל נאנחה ופתחה את דלת המשרד. המטלה היומית שלה המתינה לה שם בחוץ – בחור גוץ לבוש בגופייה שחושפת כתפיים שעירות במיוחד, בעל עיניים רעבות שבחנו אותה כמו שילד מורעב מביט בהמבורגר עסיסי. "אז מה, מיידע'לה? באימון הקודם קרעת לי את הצורה." הוא קרץ לה. "ואת יודעת מה? סרוסי אוהב את זה!" יעל השיבה מבט אל המנהלת המרוחה על הכיסא. "אמרתי לך כבר שתלכי להזדיין?" אמרה לה כשיצאה עם סרוסי אל חדר הכושר, מותירה את המנהלת מצחקקת עם עצמה.
"טוב, אז בשבוע שעבר עבדנו על פלג גוף עליון, היום נעבוד על פלג גוף תחתון."
"הופה... סרוסי אוהב את זה..."
"טוב, סרוסי, אין לי כוח לזה. בוא, תשב על המכשיר הזה ואני אעזור לך להתמקם."
בזמן שהיא עזרה לו להתמקם הוא בחן אותה מבטו הרעב. עיניו צנחו היישר אל המחשוף של גופיית הספורט שלה. "סרוסי!"
"מה? אסור ליהנות מהנוף?"
"אתה יודע שאני יכולה לזמבר אותך על זה? אתה יודע שזאת הטרדה מינית?"
"יאללה מיידע'לה... את לא תעשי כלום, כי את בחורה עלא כיף כיפאק. את אחלה גבר!" באומרו זאת חבט בה בידידותיות עם האגרוף בכתפה.