נופר קופמן באה אליי בהפסקה. בחיוך מכוער היא לחשה שאמא שלה אמרה שאני פקאצה. עשיתי פרצוף כאילו לא איכפת לי, אבל הרגשתי שאני רוצה למות. לא יכולתי לסבול את כל ההצבעות וההתלחשויות של נופר ורותם האלה, אז הלכתי למזכירות וביקשתי להתקשר לאבא. אמרתי לו בטלפון שאני לא מרגישה טוב וכואב לי הראש וגם הבטן ואני רוצה שהוא יבוא לקחת אותי. הוא שאל אם אני בטוחה, שאולי קרה משהו בבית הספר. התחלתי לבכות קצת ואמרתי לו שאני באמת לא מרגישה טוב. אז הוא בא.
באוטו הוא הסתכל אליי במראה, ואמר שאני נראית קצת חיוורת. הנהנתי ושקעתי בכיסא. נופר קופמן. לא יכולתי להוציא אותה מהראש. כל הזמן דמיינתי איך אמא שלה אומרת לה שאני פקאצה, עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. אבא התחיל את אחד הסיפורים שלו על משהו שקרה שהוא היה ילד. העמדתי פנים כשאני מקשיבה, וכל הזמן המשכתי לדמיין את אופיר, נופר ורותם נפגשות ביחד ומדברות עליי.
איך שנכנסנו העפתי את הילקוט בכניסה ורצתי לחדר, ואז נזכרתי והאטתי קצת במדרגות כדי שאבא ימשיך לחשוב שאני לא מרגישה טוב באמת. שאלתי אותו אם הוא יכול להכין לי תה, עם קינמון ווניל כדי שאני ארגיש יותר טוב. הוא אמר לי שבטח ושאכנס למיטה. הוא הסתכל עליי במבט הבוחן והמרחם שלו וידעתי שהוא לא יבין בחיים.
הוא הביא לי את התה לחדר על צלחת ועוגיית קוואקר שאני שונאת, ואני עשיתי את עצמי כאילו שאני ישנה. כשאמא חזרה, שמעתי אותה ואת אבא מסתודדים במטבח, ואז גם היא באה והתיישבה לי על המיטה, וליטפה לי את הראש. היא הניחה לי את היד על המצח ואמרה, אין לך חום, לפחות. את בטוחה שלא קרה משהו בכיתה, עם איזו מורה או חברה? לא, אני באמת לא מרגישה טוב, אמרתי לה. באמת. רציתי לספר לה אבל לא יכולתי. היא מבוגרת, והיא אוהבת את נופר קופמן. היא חושבת שהיא ילדה טובה ומנומסת, ולא מבינה שהכול הצגה. פעם נופר באה אליי, וכל פעם שאמא נכנסה לחדר נופר צחקקה וחיבקה אותי, ואמא חשבה שאנחנו החברות הכי טובות בעולם.
אחרי הצהריים נופר קופמן התקשרה אלינו הביתה ושאלה אם היא יכולה לבוא לתת לי את השיעורים. לא רציתי שהיא תבוא אבל אמא אמרה לה בטלפון שבטח, ושאיזה יופי שהיא מתחשבת בי.
שכבתי במיטה וקראתי "הסיפור שאינו נגמר", אבל לא הצלחתי להתרכז. אחרי כמה דקות נופר נכנסה אליי לחדר, ואמא אחריה, עם חיוך מתוק. להביא לכן שוקו טעים, היא שאלה, ונופר הנהנה בהתלהבות. אני ידעתי שאמא תכין את השוקו מ"שוקולית" המגעיל ולא מקוביות של שוקולד כמו שאבא של נופר מכין אצלם בבית. אמא יצאה ונופר אמרה בקול רם שהיו רק שיעורים של שני עמודים בגיאומטריה, ועמוד אחד של חילוק ארוך. כשאמא ירדה במדרגות נופר התקרבה ולחשה לי כמו בכיתה, מה נשמע, פקאצה.
גיחי גיחי, ממש מצחיק, אמרתי לה. היא הוציאה את הסמארטפון הענק שלה מהכיס, ושאלה אם אני רוצה לראות את הקליפ החדש של מיילי סיירוס. וואו, אמרתי, בטח. לא ידעתי שיש לה קליפ חדש.
כשאמא הביאה את השוקו נופר אמרה תודה רבה בהתלהבות אבל אחרי שלוק אחד היא הניחה את הכוס וידעתי שמחר כל הכיתה תדע שאצלי בבית מכינים שוקו מ"שוקולית", ואף אחד לא ירצה יותר לבוא אליי.
ראינו את הקליפ של מיילי סיירוס חמש פעמים רצופות, ושמתי לב שנופר יודעת כבר כמעט את כל המילים בעל פה, והרגשתי ממש טיפשה. אז גם אני עשיתי כאילו אני יודעת את המילים, עד שפעם אחת חשבתי שהולך להיות הפזמון והתחלתי כאילו לשיר אבל לא היה פזמון, ונופר הסתכלה עליי בשנאה ורחמים. חייבים לעשות משהו עם הנמשים שלך, היא אמרה. זה מה זה ילדותי. שמעתי שאם מורחים עליהם כל בוקר משחת שיניים ומשפשפים, אחרי שבועיים בערך זה נעלם.
אבא עבר מחוץ לחדר, ושאל אם אנחנו לא רוצות לבוא לסלון לשחק שם. מה אתן רואות שם, מיילי סיירוס? הוא שאל. שמעתי שיש לה קליפ חדש. נופר הסתכלה עליי וגלגלה עיניים, ואז הסתובבה לאבא וחייכה. רוצה לראות, היא שאלה. הוא התיישב לידנו על המיטה ונופר שמה שוב את הקליפ, בפעם השישית.
באמצע הקליפ היה לו טלפון אז הוא הלך, ונופר קופמן אמרה שהוא ממש מגניב, ושאבא שלה לא יודע בכלל מי זאת מיילי סיירוס.
אולי בכל זאת יש לי סיכוי.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
