צפיתי באיזה סרט קיטשי כשאחי הקטן התיישב על הרצפה בסלון. בהתחלה אפילו לא שמתי לב שהוא שם . המעצבן הקטן היה יכול להיות נינג'ה.
הגעתי לקטע הכי עצוב בסרט. זה תמיד היה אותו דבר- הגבר הבין סופסוף שהבחורה השנייה עם תפקיד ראשי היא הבחורה המושלמת בשבילו, הוא חושב עליה פתאום או כשהוא רואה איזה זבל בטלוויזיה או מדבר עם חבר או מה שזה לא יהיה ומחליט לרוץ או בסרט הזה כי הבמאי עצלן מדי לעשות סצנת ריצה לוקח מונית ודוחק בנהג. כל זה כדי להגיע אליה ולהרוס לה את התוכניות המקוריות . רציתי להקיא כשהוא נדחק בין המזוודות עם המוזיקה ה"רומנטית" ברקע ,מצא אותה וצרח "אני אוהב אותך!" .
"מוזר מדי" אמרתי לעצמי והעברתי ערוץ.
"אנשים קוראים מוזר למשהו שהם לא מסוגלים להבין" הוא אמר כאילו שינן טקסט. קפצתי במקומי מהפתעה כשהוא דיבר. רק אז הבחנתי בו.
"מי אמר לך את זה?" אמרתי קצת מתוך סקרנות ,קצת מתוך תמיהה שאחי באמת מבין משהו מזה.
"המורה אמרה לנו שנפסיק להשתמש במילה מוזר כי אנשים קוראים ככה למשהו שהם לא מסוגלים להבין, אז כשאנחנו אומרים את זה אנחנו משקרים לעצמנו" הוא אמר בהתלהבות של ילד קטן שקיבל הוכרה על כך שהוא יודע משהו.
"נו אז?" אמרתי בטון המזלזל ביותר שלי.
"אז את משקרת לעצמך" אמר בעודו מנצל את הסחת הדעת שלי ולוקח את השלט.
הוא העביר חזרה לסוף הסרט ונגעל מהנשיקה שהייתה מרוחה על כל המרקע,
כשעברה לי בראש המחשבה- 'מורה חכמה יש לך'.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
