בטקס שתית התה הפטיר החכם הסיני: מה ערך לאותה חכמה אם אין היא נקשרת לשעה שאתה חווה אותה.
הסתכלו תלמידיו זה בזה ומלמלו: רוצה מורנו לדבר על הקיבוץ?
התפלא המורה – איך ניחשתם שרוצה אני לדבר על הקיבוץ?
- מורנו – קראו התלמידים כאיש אחד – שומעים אנו בצמא את דבריך וזוכרים אנו כי באחת מפגישתנו הקודמות קישרת משפט זה לקיבוץ.
בחן החכם את פני תלמידיו ובעוד הוא מהנהן בראשו שאל:
- יודעים אתם למה דומה הקיבוץ של ימינו?
משכו התלמידים בכתפיהם וחיכו למוצא פיו.
- הקיבוץ של ימינו – אמר החכם – משול הוא לסוס טעון העומד בפני אתגר הדהירה במעלה ההר.
תהו תלמידיו – מה לקיבוץ ולסוס הדוהר במעלה ההר?
השיב המורה – כמו אותו סוס המרכז כוחותיו במאמץ להגשים את מטרתו כך גם הקיבוץ של ימינו עושה כל מאמץ כדי להגשים את מטרתו.
- ומהי מטרתו של הקיבוץ, מורנו? – שאלו התלמידים
- מטרתו היא כמטרת כולנו – ענה – להישרד. להמשיך ולהתקיים.
- מורי – אמר אחד התלמידים – איך לא הזכרת את המטען שהסוס נושא בעת דהירתו במעלה ההר? הלא זה ענינו של המשל!
היה זה תלמיד חדש. המורה עדיין לא הכיר אותו לפני ולפנים. – ודאי שמע את המשל ממורהו הקודם – חשב.
- אכן בני, לא הזכרתי את המטען.
- אבל המטען הוא עיקר המשל – עמד התלמיד על דעתו.
התלמידים האחרים היסו את התלמיד המתריס.
- תן למורנו הנחכם לאמור את דבריו – אמר אחד
- כך לא עושים – אמר השני – לא נכנסים בדברי המורה.
- המורה לא הזכיר את המטען כנראה המטען לא חשוב במקרה זה – אמר השלישי -
- אתה טועה, הדהירה במעלה ההר היא ליבו של המשל. הכלם לך.
- תלמידי הנאורים, - לגלג המורה - חסד עשה אתכם תלמיד זה בהסיבו את תשומת לבכם למטען! לא הייתם מפיקים דבר וחצי דבר מהמשל לולא הודגש ענין המטען.
- אם כך – פנה התלמיד החדש אל המורה – מדוע לא ציינת אתה את ענין המטען חייך הסיני הזקן חיוך סתום
- אולי השתיקה הגדולה של מורנו, בעניין המטען, היא המצביעה על חשיבותו– אמר אחד התלמידים הותיקים
- הוא פשוט רצה לראות איזה שימוש אנחנו עושים בתכשיט שלנו – התפרץ התלמיד החדש
- וכי נשים אנחנו? – התרעמו התלמידים
- הירגעו, הירגעו - גער המורה בתלמידיו - הוא לא התכוון להשוות אתכם לנשים הוא התכוון למשפט "שכלה של האישה בתכשיט, תכשיטו של האיש בשכל".
התלמידים הותיקים חשו אי נחת, זה רק בא וכבר הוא חביב המורה.. הרהרו
- אבל אסור היה לו להיכנס בדבריך – נסו להציל את כבודם ויודעים אנחנו - כי השואל שאלות הוא טיפש – הוסיפו
- זה ששואל הוא טיפש לחמש דקות, אבל זה שאינו שואל נשאר טיפש לנצח. – אמר המורה טוב עשה שהפנה את תשומת לבכם למטען
- סוס הרוצה להעפיל אל ההר לא ידהר עם מטען – אמר אחד התלמידים – יודע הוא שדרכו תהיה קשה. מטען רק יכביד עליו בדהירתו
- ומה אם אדונו הטעין אותו במטען רב ושילחו לדרכו? – הקשה המורה
- מן הסתם ישמוט הסוס את משאו וימשיך ללא הנטל – מלמלו התלמידים
- וכך גם עושה הקיבוץ – פסק החכם – כדי להגיע למטרתו, ההישרדות, שומט הוא בדרכו את כל מטענו.
- ואיזה מטען היה לקיבוץ – שאל אחד התלמידים והוסיף בלחש כמתנצל- אין בכוונתי להישאר טיפש לנצח.
- הו. לקיבוץ פעם היה מטען רב – אמר בכבוד התלמיד החדש
- איך אתה נעשית מומחה לקיבוץ? – שאל המורה
התלמיד הצמיד את כפות ידיו מול פניו ואמר – בעבר הייתי מתנדב בקיבוץ
מתנדב בקיבוץ? – שאלו הצעירים – ומה עשית שם?
- קצרתי תבואה – אמר – אך כשראיתי את בני הקיבוץ יוצאים בהמוניהם לארצותינו ללמוד חכמה, חזרתי לביתי. כי אם לקצור את שזרעו קודמי, מוטב לי לעשות זאת בארצי.
- יפה עשית – אמר המורה – ואולי תוכל אתה לספר לנו על הסוס השומט את מטענו כדי להגיע לראש ההר.
- טוב – הסכים – אספר לכם על הקיבוץ. הקיבוץ היה סוס אציל, אך בימים אלה החליף אותו הכלב "פני הדור כפני הכלב" אומרים שם בישראל
- אנחנו רוצים לשמוע על הסוס – צעקו התלמידים
- טוב, טוב, אספר לכם. בתחילה הסוס היה טעון לתפארת היה עליו שיויון, היה עליו שיתוף, אחריות כלכלית, ערבות הדדית, חינוך משותף מטען יקר ויחודי, אך הישראלים בזים לאימרה "כל דור יקצור את שזרע קודמו", לדעתי, הם ויתרו על הסוס ואימצו את הכלב.
- דעתך? ספר לנו על הסוס – התרגזו התלמידים –מה לך מדבר פעם על כלב, פעם על קיבוץ.. הלא ענינינו הוא הסוס ומטענו
- שכחתם? – הקפיד המורה – הלא עוסקים אנחנו במשל
התלמיד החדש הביט במורה שאמר "יהלום פגום שווה יותר מאבן חצץ מושלמת" התלמיד הניד בראשו והמשיך:
- אותו סוס המעפיל אל ההר וחייב להיות קל תנועה, כך גם הקיבוץ בימינו אלה, בשאיפתו להישרד, הסכים לוותר על חלק ממטענו. בעבר כשהיה צעיר ובטוח בדרכו, לא הפריע לו המשא הכבד בדהירתו אל הפסגה. אך היום, עייף הוא ושבע ומתקשה לדהור. ברור שאת האשם ייחס למטען... לא פלא הוא שבהיותו תאב חיים מתפרק הוא קמעה קמעה ממטענו, מה גם שלא ברור לו אם עדיין הוא אותו סוס אציל או שמא כלב?
- האמת – אמר המורה – ההגדרה פחות מענינת את הקיבוץ. שואף הוא רק
- להגיע לפסגת ההר – אמרו התלמידים
- לפסגת ההר? – שאל המורה
קטע לא אופייני במיוחד מתןך הספר "בין מטאטא לשוקת"
פרטים נוספים באתר
קישור חיצוני • shlomit-tales.co.il
http://shlomit-tales.co.il