גם אחרי כל הזמן שעבר, זמן שאפשר לספור אותו בשנים, אפשר לספור אותו בחודשים, אפשר לספור אותו בימים, אפשר לספור בכל מיני צורות, אבל גם אחרי כל הזמן שעבר, הזמן שבחרת בכלל לא לספור, גם אחרי הזמן הזה את לא שוכחת. את גם לא תשכחי, איך אפשר לשכוח?
אומרים שהזמן יעשה את שלו, אבל אצלך, אצלך זה לא תופס. ואי אפשר להגיד שלא ניסית, נסית ועוד איך. חכית והמתנת וחיכת והמתנת.. לבנתיים עבר זמן, זמן שאפשר לספור בימים, זמן שאפשר לספור אותו בבחודשים זמן שאפשר לספור בשנים, אך הלב שלך, הלב שלך לא שוכח...
כי דבר כזה, איך אפשר לשכוח?
אז חכית והמתנת, חיכית והמתנת, ושום דבר לא עזר, לא הזמן, לא המקום, לא החיים. במקום זה השתלט הזיכרון, זיכרון צורב, שורף ומכאיב, כואב לך, עם כל יום של המתנה או יותר נכון רגע. עם כל רגע של המתנה, הכאב שלך, הכאב שבלב שלך רק גבר,
אומרים גם שהזמן ירפא את הכאב. האמת שהאמנת בזה, אפילו אמרת את זה לעצמך, שהסתכלת במראה כמה פעמים. וחייכת- חיוך עצוב, אבל לפחות חייכת, אבל בתוך תוכך ידעת, שאת זה לא תשכחי. וכאן זמן לא יעשה את שלו, ובטח שלא ירפא את הכאב. כי את הכאב שלך, איך אפשר לשכוח?
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
