פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 1429 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 12 שנים ו-1 חודשים הֶיי, ג'וּד (3) אנג'ל
היי אנשים, אז זה הפרק השלישי והאחרון של "היי, ג'וד". אני לא חושבת שאני אפרסם את האפילוג כי הוא דיי הורס את התדמית של הסיפור, ואני חושבת שזה הסיום הכי יפה שאפשר לתת לסיפור הזה.
אגב, אם תהיתם, הסיפור התפתח מנקודת המבט המעניינת של "מה יקרה אם מישהו זר יפרוץ לחייך על מנת להציל אותך?", דבר שממש עניין אותי פסיכולוגית.
בכל מקרה, הנה הפרקים הקודמים:
פרק 1 -
http://simania.co.il/forum.php?showNoteId=290796#noteId_290796" rel="nofollow">http://simania.co.il/forum.php?showNoteId=290796#noteId_290796
פרק 2 -
http://simania.co.il/forum.php?showNoteId=291023#noteId_291023" rel="nofollow">http://simania.co.il/forum.php?showNoteId=291023#noteId_291023
מקווה שתיהנו מהפרק האחרון! D:
~~~
מניחה שעבר זמן, תקופה אינטנסיבית בה ניסה להכיר אותי, לפלוש ברגע זה או אחר לתחומים האישיים שלי, תמיד חסמתי אותו.
כמעט חודשיים שלמים עברו מאז שהכרתי אותו, בתקופה ההיא. מניחה שבזכותו בכיתי פחות, היו לי פחות סיוטים. גם העובדה שהחורף התקרב בצעדי ענק שיפר את מצב הרוח שלי.
ואז הגיע הנושא... ההוא.
"את שומעת מוזיקה מפחידה.”
"הפרצוף שלך מפחיד.”
"אבל ברצינות," הוא המשיך לדפדף בהיסטורית השירים שלי ביוטיוב. "הכל פה רוק, רוק כבד, מטאל, ו – מה זאת לעזאזל השפה הזאת?”
"יפנית.”
"וואו.” הוא הטיח את כף ידו במצחו. “צריך לתקן את זה.”
"צריך לתקן את הפרצוף שלך.”
"עידון הוא המפתח, ג'וד.”
"שכל הוא המפתח, ומאחר שהסכמנו כבר ששלך ברח - “
" - זאת לא הייתה הסכמה - “
"אז מאחר והשלטון הדקטטורי שלי קבע זאת, הוא ברח לארץ מערבית כלשהי.”
"גזענית.”
"מדבר הבחור שאמר בויכוח שיהודים חכמים אז הם נועדו לחשוב, ומכך אפשר להסיק שהם מיותרים.”
"זה. היה. בלהט הרגע. בסדר?”
ומכאן פרצה מלחמת עולם שלישית. טוב, לא. לא הייתה. אבל זה גרר ריב שגרר ריב שגרר עוד ריב, שגרר דיכאון מבחינתי. אני אפילו לא זוכרת את כל הריבים. הם היו קטנים, אבל זאת הייתה סוג של תקופת ריבים מבחינתינו.
אבל בוקר (או יותר נכון, ערב) יום אחד – פרק חדש נפתח ופרצנו בריב הכי נוראי שהיה עד אז.
"ג'וד.”
"הא?”
"הגעתי למסקנה.”
"איזו מסקנה?”
"שאני רוצה לדעת מה קרה לך.”
קפאתי במקומי תוך כדי התעסקות עם הקפה שלי. בחיי שאם הוא היה בפה שלי, היה אפשר למצוא אותו מותז על כל האזור.
"למה לעזאזל - ?” קולי היה צווחני מרוב הפתעה, כחכחתי בגרוני כדי שיחזור להיות נורמלי. “שתרצה לדעת את זה?”
דרק משך בכתפיו. “לא יודע, כי נראה שאת, טוב, בסדר.”
זה היה שקר. שקר גמור. רק שהוא לא היה מודע לזה.
"מה אתה רוצה?”
הוא קימט את גבותיו. “למה כל מה שאני מבקש לדעת חייב להיות בגלל שאני צריך משהו?”
משכתי בכתפיי. “ככה זה, גברים.”
הוא השתנק לרגע. “הבנתי.”
הפעם קפאתי בצורה יותר רוחנית מאשר פיזית, התנערתי וניסיתי לאפס את עצמי. “מה הבנת?” ניסיתי לא להרעיד את קולי.
"מה קרה לך.”
"מה קרה לי?”
"יש לך תסביך אבא.”
התחלתי לצחוק, באמת התחלתי לצחוק. צחוק ארוך, שטותי ונוקשה. “אמרתי לך שהמשפחה שלי בסדר.”
הוא באמת ובתמים נראה מדוכדך. “ג'וד, אני באמת רוצה לדעת.”
הנה זה שוב – דרק השתמש בשם שלי כדי לשבור מחסומים מנטאליים. “ואני הייתי רוצה שתעזוב אותי בנוגע לזה. אתה יודע שאין לך שום זכות לדרוש את העבר שלי ממני.”
"אבל אני באמת רוצה לדעת!” הוא קרא פתאום והפתיע אותי.
"ואני לא רוצה שתדע. זה אישי מידי!” קראתי בחזרה.
מהנקודה הזאת זה התדרדר; את הקול הרועם של לא שמעתי אף פעם קודם לכן. באמת שזה הכניס אותי לפאניקה.
בנקודה מסויימת נראה כאילו הוא עומד לסטור לי.
"אתה לא יכול לכעוס כל כך כי אני לא מוכנה לספר לך על עצמי, דרק.” אמרתי בשיקול דעת ונתתי לו לצמצם עיניים במחאה. הרגשתי כאילו אני פצצה מתקתקת שעומדת לפרוץ בבכי.
"אני באמת ניסיתי לעשות הרבה בשבילך.” הקול שלו צנח בטונים והוא רק דיבר בקול מדוכדך ומאוכזב. “למה שפשוט לא תספרי לי?”
אחרי הרבה צרחות לפני זה, שתקתי. אמרתי כל כך הרבה שלא היה לי מה לומר יותר.
"ג'וד?”
"פשוט,” הקול שלי נשבר. “תן לי חמש דקות, אז נוכל לחזור לריב כמו שאתה ממש רוצה.”
נראה שמשהו בעובדה שבכיתי הימם אותו – אף פעם לא בכיתי בנוכחותו או בגללו, והוא ידע את זה. אולי מפעם לפעם הוא ראה את העיניים שלי אדומות, אבל לא משהו בסדר גודל כזה.
הדמעות החלו לנטוף על לחיי ואני הרגשתי מטומטמת, החלתי לנגב את הדמעות עם השרוולים הארוכים והוא נראה כמרגיש באי נוחות; מצד אחד, בכיתי, מצד שני, נרתעתי ממגע. ובני אנוש ידועים בנטייה שלהם לנחם אחד את השני דרך מגע.
"זה בסדר.” אמרתי לנוכח העובדה שהוא התפתל והתעזרתי בשיש, מרגישה ממש שהרגליים שלי פקות. הוא חשב שזה בסדר לגעת בי והושיט את ידו, אני התהלכתי לאחור.
"הו.”
ניגבתי את הדמעות והתיישבתי ליד שולחן האוכל, הוא התיישב לצידי.
"אני מצטער. לא הייתי צריך... הממ.”
הנהנתי ומשכתי באפי, הוא קם, כנראה כדי ללכת. הפעם אני יצרתי מגע, להפתעתו, ותפסתי בידו.
"אכפת לך להישאר?”
הוא משך בכתפיו והתיישב לצד השולחן, נותן לי לבהות בתקרה עם עצם פיזי אנושי לצידי, אוחזת בידו.
עברו כמה ימים מאז; לא היה מגע פיזי ביני לבין דרק, או תקשורת מסויימת. אני לא יודעת, הוא פשוט התנחל בסלון שלי – לא שיש לי מושג למה נתתי לו להיכנס - והביט בי ובטלוויזיה לחלופין. בזמנו חשבתי שזאת אשמתו, אבל היום אני מבינה שזאת אשמתי, טוב, כי קטעתי כל מה שהוא ניסה לומר בנחירה מבטלת.
בשלב מסויים החלטתי מה לעשות עם השלב הקיים, "אני אספר לך.” עדיין לא בטוחה מה גרם לי לעזאזל לרצות לעשות את זה.
דרק קפץ במקומו והתיישב לצידי.
"אתה זוכר... שאמרתי לך 'ככה זה, גברים', ואתה חשבתי שזה תסביך אבא, ואמרתי לך שזה לא?”
הוא הנהן.
"תעשה דקה אחד ועוד אחד.”
"הא?”
"מה זה עוד יכול להיות, דרק?”
ואז ההבנה באמת הכתה בו.
"הו.” אמר כשהוא מושך את ידו ממני, מביט בי בזעזוע. “הו.”
הנהנתי והשפלתי את מבטי אל ידיי.
"הכל מובן עכשיו,” לא הייתי בטוחה אם הוא מדבר אל עצמו או אליי. “הקפוצ'ונים, המזגן, המגע...”
“כן...” מלמלתי.
"ג'וד, אני כל כך מצטער.”
משכתי בכתפיי.
"את תכעסי אליי אם... - ?” הוא התיישב על הכיסא לצידי והרים את ידיו.
הנהנתי, והוא החזיר את הידיים למטה, לצידי גופו.
רגשות אשם עצמיים התחילו להציף אותי והתחלתי להוציא את זה עליו, שהשיחה הזאת לא הייתה מתרחשת לולא הסקרנות המציקה שלו. "אתה יודע שהוצאת את זה בכוח.”
הוא הנהן.
"ושזאת אשמתך.”
עוד הנהון.
"ואתה יודע ש... טוב...”
"מה?”
שתקתי לדקה ואז עניתי.
"תודה שאתה פה.”
"בבקשה.”
לאחר דקה הוא דיבר שוב, “וג'וד?”
"כן?”
"ההורים שלך מעריצים, או לפחות העריצו את הביטלס, נכון?”
הנהנתי.
"השיר הזה... הייתה בו שורה אחת, 'קח שיר עצוב ותשפר אותו'.”
"ו...?”
"את יכולה לקחת חיים עצובים ולשפר אותם.”
חייכתי חיוך עקום והוא התחיל לזמזם את "hey, jude”.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 12 שנים ו-1 חודשים הוווווווווווווו The dark dragon
-
לפני 12 שנים ו-1 חודשים תודה^^ אנג'ל (ל"ת)
-
-
לפני 12 שנים ו-1 חודשים מסכים עם רואן. בהחלט יפהפה. argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> (ל"ת)
-
לפני 12 שנים ו-1 חודשים תודה!D: אנג'ל (ל"ת)
-
-
לפני 12 שנים ו-1 חודשים אוי אנג'. זה באמת הסיום הכי יפה. שיכול להיות לסיפור הזה. Rowan Jin
-
לפני 12 שנים ו-1 חודשים תודה, רואן:) אנג'ל (ל"ת)
-
-
