פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 4105 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 12 שנים ו-1 חודשים נקמה - פרק 7 Reaper
כנפיים אדומות. זה היה השם של המועדון שנסענו אליו. סו אמרה שהוא בבעלותו של קאזו ריו, דוד שלי, וזה היה אחלה מקום להתחיל בו כדי לחפש עליו מידע.
"אבל למה שלא פשוט נלך לבית ספר ההוא ללחימה, איפה שלמדת?" שאלתי אותה לפני שיצאנו.
סו נחרה. "קאזו לא יהיה שם. וגם כשהוא נותן לי משימות הוא עושה את זה דרך שליח. אני רואה אותו לעיתים רחוקות, וזה בדרך כלל במקומות שוממים שנמצאים באמצע שום מקום."
"ואני כבר חשבתי שאת יד ימינו."
"אף אחד לא יד ימינו. הוא פרנואיד. ואף אחד מהשליחים או מהמתלמדים שלו לא יודע איפה הוא גר. ואלה שיודעים איפה הוא נמצא, לא יודעים מיהו. חוץ מאחד." היא צמצמה את עיניה בדרמטיות. "דייצ'יו."
החנקתי גיחוך.
"מה?" היא שאלה.
"שם מצחיק. אפילו ליפני."
"הוא איש עם הרבה השפעה. לא כדאי לצחוק עליו."
"נכון." והרצנתי. אבל שוב הצחוק עלה מגרוני, ושמתי יד על הפה כדי שהוא לא יצא. סו רק חייכה והנידה בראשה. מה לעזאזל קרה לי באותו בוקר, אין לי שמץ של מושג. במיוחד שזה היה יום אחרי שגיליתי על דוד שלי. אני מניח שכל הסיטואציה הזאת הייתה מצחיקה בשבילי. וככה המוח שלי קלט את זה.
"פשוט תפסיק לצחוק." היא אמרה בזעף.
וככה יצאנו לכיוון המועדון רכובים על האופנוע הספורטיבי של סו. אני חייב לציין שזה ממש לא לעניין שהבחורה מסיעה את הבחור, ולא להפך. וסו כבר ציינה בתחילת הנסיעה שאני אפילו לא יחשוב על תחליף לידיות האחיזה שמשני צידי המושב.
"אתה לא הולך לכרוך את זרועותיך סביבי."
"אף אחד לא חשב על זה." עניתי בקלילות.
"ממש." היא נחרה והנידה בראשה. "ואני אתמול שאכלתי מלפפון עם שוקולד בזמן ששיחקתי טאקי עם סנאים."
צחקתי. "מאיפה את יודעת מה זה טאקי?"
"אני יודעת הרבה דברים."
"לא מי אלו מטאליקה."
"מטאליקה בטח מעפנים."
פערתי את פי בתדהמה מעושה. "את לא אמרת את זה הרגע!"
"תעלה על האופנוע." היא התעלמה ממני וטפחה על המושב האחורי. "אין לי זמן לזה עכשיו."
"הווו הבנתי. את טרודה." הדגשתי את ה'טרודה' באופן מגוחך.
"וגם אתה אמור להיות. מאיפה כל המצב רוח הזה הגיע?"
כמו שאמרתי. אין לי שמץ. אבל ברגע שנסענו, והיה לי זמן לחשוב, המצב רוח נעלם. כשחושבים על זה, הוא גם לא ממש היה שם. הוא לא היה אמיתי. זאת הייתה אשליה של המוח כדי שהוא – אני - לא אצטרך להתמודד עם הספקות שלי. או לפחות, זאת התאוריה שלי. סו, מן הסתם, הייתה הרבה יותר מציאותית ממני.
המועדון, כמו כל מועדון אחר, היה מחריש אוזניים. עם מוזיקה רועשת, אורות מהבהבים, והרבה אנשים שרוקדים בלי קשר אחד לשני. אף פעם לא ממש הבנתי את הקטע הזה, אבל אני מניח שפשוט זורמים איתו.
סו החנתה בסימטה ליד המועדון, וירדנו מהאופנוע. היא אמרה לי מה לעשות כדי שנוכל להכנס.
"תפרוץ לרשימת המוזמנים, ותכניס את השמות האלה."
יוקו ואיצ'ירו. זה לא לקח הרבה זמן, כמו תמיד, הפלאפון שלי לא איכזב אותי. מעניין מה סו הייתה עושה אם לא הייתי פה כדי לפרוץ את הרשימה. בטח הייתה נכנסת בכוח.
ברגע שסיימתי, אני וסו נעמדנו בתור המצומצם שהיה שם, ותוך חמש דקות כבר היינו בתוך המועדון, מפלסים לנו דרך בין האנשים.
"אם אנחנו כבר פה..." התחלתי להגיד באוזנה. "למה שלא נשתלב?" המוח שלי. לכו תבינו אותו, יש מוזיקה, וזאת סיבה לזייף את מצב הרוח בשנית.
"שין..." היא התחילה להגיד בחומרה.
"קדימה, סו, זה יהיה נחמד. אף פעם לא יצא לי לרקוד איתך."
"יצאת מדעתך? כבר שכחת למה אנחנו כאן?"
"ברור שאני זוכר, אבל טיפה להינות לא יזיק לאף אחד. וככה גם לא ניראה כאילו אנחנו מחפשים צרות." הגוף שלי כבר היה בתוך המוזיקה ורקד לפי הקצב. הראש שלי עלה וירד לצלילי הבאסים, והרגל שלי תפחה בקיצביות. "קדימה סו, תראי לי איך את זזה." זה כאילו שמשהו השתלט עליי, ידעתי בדיוק מה להגיד כדי לרכך אותה, שהיא תצא מהקיבעון שלה על המשימה.
היא הסתכלה עליי לרגע, פניה קפואות וחמורות סבר, ואז החיוך שלה פילס את דרכו לפני השטח. כבר הזכרתי שהחיוך הזה עושה לי פרפרים בבטן?
"אוקי," הפנים שלה התרככו לגמרי, והחיוך היה מרוח על הפנים שלה, היא הנידה בראשה כאילו היא לא מאמינה שהיא נותנת לי להחליט משהו, ושהיא מסכימה איתו. "עשר דקות. לא יותר. דייצ'יו לא ילך לשום מקום."
הגוף שלה התחיל לזוז, בהתחלה באיטיות, ואז בגמישות. נתתי למוזיקה להציף אותי. באסים, טכנו ודאנס, שלובים אחד בתוך השני. האפקטים שהדיג'יי הוסיף רק הגבירו את הקצב שבו זזתי בהתאם לסו. היא התקרבה באיטיות, ובתנועות מעוגלות ומלאות חן. הידיים שלה ליטפו את הגוף שלה, ואז היא התרחקה בחיוך שדוני. יש לי מזל שריי לימד אותי כמה מהלכים. כשיושבים כל היום מול המחשב יוצא ללמוד כמה דברים.
הידיים והרגליים שלי תיאמו את תנועות ומהלכים, ומזה הרבה זמן הרגשתי משוחרר. הריח של הרבה גופים שרוקדים מילא את נחיריי. עשן ובושם התערבבו באוויר החם, והמזגן לא ממש עזר באווירה המטורפת הזאת. אף פעם לא חשבתי שלרקוד עם ז'קט עור יהיה נוח, עכשיו רק איששתי את התיאוריה הזאת. חייכתי לעצמי, וסו פירשה את זה כחיוך כלפיה. היא חייכה חזרה והניפה את שערה בתנועה מהירה שהשתלבה עם האפקט הריגעי. האור המהבהב שטף אותנו והאיר הכל המסתוריות. כל הפנים היו מוצללות וזיהיתי רק את סו - שרקדה מולי. התקרבתי אליה, היא התקרבה אליי, ואז היינו שלובים אחד בתוך השנייה. מתפתלים במשחק ריקודי, מנסים להדביק את הקצב ולהתאים אותו. סו הסתחררה בצעדים קטנים אחורה, כשהיעד הוא הבר.
הזמנתי לשנינו קולה קרה בסימון מהיר. סו סימנה לי בשפתיה 'עכשיו הולכים', ולגמה מהכוס שהברמן הניח מולה. הנהנתי בחיוך, ושתיתי בצימאון משלי. הורדתי את הכוס והבטתי בסו לכמה רגעים כשהיא הסתכלה לעבר מספר אנשים שהיו לידנו ורקדו, והיא לא שמה לב שבחנתי אותה ב... רעב. רציתי אותה לגמרי.
היא הניחה את הכוס על משטח העץ המאורך, ואז סימנה לי ופילסנו את דרכנו בקהל.
לא היה קשה למצוא את חדר האחמי"ם, אבל לא נראה לי שיתנו לנו להכנס אליו. השילוט הראה שהוא נמצא במעלה המדרגות. סו התחילה לעלות,והורידה תוך כדי את הז'קט שלה. הבטתי בה במבט של מה-את-עושה?
היא הנידה בראשה, והמשיכה לעלות. בכניסה לחדר, שהיה דיי גדול, עמדו שני בריונים בבגדים שחורים. סו הציגה את הקעקוע הדרקוני שהיה על הכתף שלה, והם פינו את הדרך. היא סימנה להם שאני איתה, והם הכניסו גם אותי. ניסיתי להיראות כמה שיותר בטוח וקשוח כשחלפתי על פניהם.
בחדר, המוזיקה הייתה הרבה יותר חלשה, ויכולנו סוף סוף לדבר. היו שם שלושה גברים יפניים עם חליפות מהודרות, ולפחות ארבע בחורות בלי יותר מידי פריטי לבוש שרקדו מולם בחושניות.
החדר היה אפוף עשן, ומכוסה בשטיחים אדומים ויקרים. הספות שעליהן הגברים ישבו היו מסוג כלשהו של בד שחור. הם נראו נינוחים, וקשוחים. שניים מהם היו יחסית מבוגרים, בני כמעט ארבעים, והשלישי היה צעיר ונאה. לכל היותר בן שלושים. השיער שלו היה שחור חלק ופרוע, העיניים שלו קרות, והחליפה שלו בצבעי אפור. מתחת לחליפה הוא לבש חולצה שחורה. נראה שהוא והגברים שישבו על הספות משני צידיו היו שקועים בשיחה.
הוא קם ברגע שראה אותנו נכנסים.
"סו הורד..." הוא אמר. "במה אני יכול לעזור לך?" הוא שאל. המבטה היפני שלו היה מודגש, הוא היה נראה כמו איש אלגנטי וחלקלק.
סו ניגשה ישר ולעניין. "אני רוצה לדעת היכן קאזו ריו, דייצ'יו."
"סו הורד..." הוא אמר שנית. "סוורד. חרב יפה שלי." הוא ליטף את סנטרו בחיוך. "כמה זמן שלא ראיתי אותך. קיוויתי לפגוש אותך ביום מן הימים, והנה את עומדת מולי. כל כך קשוחה." הוא חייך, אבל זה לא היה חיוך חם ואמיתי.
הסתכלתי עליהם לחילופין, לא מבין מה הולך פה.
"שבו." אמר דייצ'יו בנימוס, אבל נימת קולו לא השאירה מקום לסירוב. התיישבנו על הספות הפנויות בחדר, סו נינוחה, ואני טיפה לחוץ, אבל השתדלתי להסתיר את זה. הוא מזג לנו בכוסות רחבות מבקבוק עם משקה זהוב חום צלול, שהנחתי שהיה וויסקי. הוא הגיש לנו את הכוסות, ואז נשען אחורנית על הספה שלו. הגברים שהוא דיבר איתם לפני כן נשארו בשקט כל הזמן הזה, והבחורות עברו לרקוד בצד החדר.
"עכשיו, סוורד שלי," הוא אמר. "למה שאני אגיד לך איפה קאזו?"
סו טעמה מהוויסקי, ואז נעצה מבט חודר בדייצ'יו. "כי אם לא תגיד, זה יצא ממך בדרך הקשה." היא אמרה בפנים קפואות וסובבה באיטיות את הכוס בידה.
העברתי את מבטי בין סו לדייצ'יו, שהיו מרותקים אחד לשנייה. כמעט כאילו בילו המון זמן ביחד אבל העולם הפריד בינהם בכוח. כמו... אוהבים.
הראש שלי הסתחרר ולגמתי מהוויסקי. זה היה מי שסו אהבה, לא היה קשה לראות את זה, זה היה ברור כשמש.
"שנינו יודעים שהדרך הקשה תסתיים רע בשבילך, קאטנה יפה." אמר דייצ'יו. "למה בכל אופן את רוצה לדעת היכן הדרקון?"
"אני צריכה לדבר איתו. 'במערה שלו'."
"שנינו יודעים שאת פשוט יכולה לקבוע להפגש איתו כמו כל פעם אחרת. לא..." הוא רכן קדימה. "יש משהו שאת רוצה מהבית שלו. פריט אולי. יש לו הרבה חפצים. אני לא אתפלא אם שמעת על כמה מהם וחשקת בהם."
"אולי." היא אמרה בלי נימה חד משמעית.
"אבל לצערי, אני לא יכול לעזור לך עם זה. ואני גם לא יכול להניח לך ללכת. אם הדרקון יגלה את זה, הוא יעניש אותי." הוא צמצם את עיניו.
"אתה לא רציני." חיוך התפשט על שפתיה של סו. חיוך של אחת שלא מאמינה למישהו שהוא כל כך אדיוט.
"רציני מאוד אהובתי." הוא החווה בידו לשני האנשים בכניסה.
סו נעמדה בזינוק ופנתה לעברם עם ידיים מורמות, כל תשומת ליבה ממוקדת בהם. נעמדתי לידה, ובו ברגע הבזק תנועה מאחורי סו לכד את עיני.
דייצ'יו תפס את סו במהירות לא יאומנת והזריק לה משהו לצוואר. "לא מאמין שנפלת בטריק הזה." הוא מלמל.
"לא!!!" צעקתי.
ידו של דייצ'יו הבזיקה לעבר פניי, הזזתי אותה מתוך אינסטינקט, וניסיתי לתקוף אותו.
הוא תפס לי את האגרוף, וידו השנייה הבזיקה בשנית לפניי. החשכה עטפה אותי עוד לפני שעיכלתי מה קרה.
(בלי תגובות אין המשך P: )
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 12 שנים ו-1 חודשים חייבת להודות ... אור
לא מתה על סיפורים מנקודות מבט של בנים.
אבל את הסיפור שלך קראתי מהתחלה ועד הסוף בלי לעצור !
שין מתווק ... ;]
והפרק הזה ממש מותח !!
קיצור, אהבתי . מחכה להמשך ... =]
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 12 שנים ו-1 חודשים וואו אוראל ^^ Reaper
-
-
לפני 12 שנים ו-1 חודשים פרק ממש חמוד! fairy tale
-
לפני 12 שנים ו-1 חודשים תודה פיירי ^^ Reaper
לצערי הוא לא יגיע היום... אני אשתדל, אבל נראה לי שהוא ייכתב ביום ראשון
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
לפני 12 שנים ו-1 חודשים ווהוו! סופסוף אקשן (: שרון (ל"ת)
-
לפני 12 שנים ו-1 חודשים יאפפפ :) Reaper (ל"ת)
-
-
לפני 12 שנים ו-1 חודשים *אהםמקסיםרפראהםםם* kida☯ <font color =800080>
די-להיות-מקסים-!!!
תגווווווווןןןן!!! תהיה משעמםםם!!
תהיה מעפןןןןן!!!!
חח... סתם, סתם... אני פשוט מקנאה לי פה... ^^
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 12 שנים ו-1 חודשים המון תודה קידה ^^ Reaper (ל"ת)
-
-
לפני 12 שנים ו-1 חודשים אממ... זאבת המים
השתפר בהחלט, פרק יפה, תמשיך מיד, ואם לא...!
_יוקו_
לאחחותי קוראים יוקו O_O
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 12 שנים ו-1 חודשים אהבתי:))
-
לפני 12 שנים ו-1 חודשים תודה היל :) Reaper
-
-
לפני 12 שנים ו-1 חודשים נחמד ללית
-
לפני 12 שנים ו-1 חודשים תודה Reaper
-
-
לפני 12 שנים ו-1 חודשים הוו, אחלה פרק, רק argo - Mihawk <FONT COLOR=RED>
קצת לא אמין. יותר מדי... בזמן שלנו. אם הם ב2020, משהו בטוח שונה בקטע הזה..
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 12 שנים ו-1 חודשים תודה :) Reaper
-
-
