"פגשתי אותו בשנה שעברה.
היום ההוא היה אפרורי ומעונן.
עלי שלכת התעופפו ברוח הקלה, באוויר הסתיו - שכמעט הופך לחורף - הקריר והצלול.
אני ישבתי על הדשא הלח שבחורשה. אוזניות נעוצות באוזני והשיר מתנגן.
אני עיינתי בספר ההיסטוריה שקיבלתי אמש מאמי. היא רוצה שאמשיך ללמוד.
***
'זה לא יקרה!' אמרתי לה. 'לפחות לא היסטוריה'..
הסיפורים כאן כל כך לא מעניינים. מה אכפת לי איך נפוליאון מת, וממה?
'את אף פעם לא אהבת היסטוריה. זו ההזדמנות שלך!' היא אמרה.
'אני תמיד נכשלת במקצוע הזה! הסיפורים ממש משעממים, ואלה אנשים שכבר מתו..!' עניתי לה.
'אני בטוחה שברגע שתתאמצי ותנסי להצליח ולהתעניין, הסיפורים כאן ייראו לך מקסימים!'
'לא יקרה. אמרתי לך. לא יקרה. שום דבר לא יכול לעזור..'
'את עוד תראי. דיברתי עם מישהי שתהיה לך למורה פרטית. אתן תתחילו ללמוד בשבוע הבא. בינתיים אני מצפה ממך לפחות לעיין בספר הזה.'
היא הניחה ספר חום, עבה ומעט מאובק על השולחן.
הספר לא היה חדש והרגשתי כמו באחד מסיפורי הפנטזיה שאחותי קוראת עליהם.
פניה התעצבו מעט. 'את מבינה שאני עושה את זה לטובתך בלבד, נכון?' היא הבהירה לי.
'כן..' עניתי. אני לא אוהבת לגרום לאמא שלי להתאכז או להרגיש עצובה.
חיבקתי אותה בכוח והלכתי לישון.
***
הייתי כאן בשעת בוקר מוקדמת. אני אוהבת את השקט מסביב ואת קול הציפורים.
הייתי רגילה להיות כאן כל בוקר, לבד. בכל זאת- רוב האנשים הנורמלים ישנים בשעה 6 בבוקר....
לפתע, ראיתי אותו. הוא התהלך לעברי והוא נראה כאילו עבר עליו משהו.... אולי ריב עם ההורים?
הוא פנה אליי.
הוא פנה אלי.
האיש רכן לעברי.
"מה את עושה פה?" הוא שאל.
"לומדת." עניתי.
"מה את לומדת?"
"היסטוריה"
"כדאי לך ללכת."
"למה לי? זה מקום ציבורי! ואני אפילו לא מכירה אותך"
"אבל אני מכיר אותך."
"...?" הבעת פליאה נמתחה על פני.
"את עוד תגלי מי אני..."
"למה שלא תגיד לי כבר עכשיו?"
הוא התעלם מהשאלה שלי.
בכל מקרה, נמאס לי לשבת ולעיין בספר. החלטתי לחזור הביתה.
אספתי את חפצי והרמתי את ספר ההיסטוריה הכבד.
"מה זה הספר הזה?? מאיפה השגת אותו??" האיש כמעט צעק.
"ספר היסטוריה. יותר מזה אני לא חייבת להגיד לך." מה הסיפור של האיש הזה???
הוא מלמל משהו בשפה שלא הצלחתי להבין. לא הגבתי.
האיש הסתכל לי לתוך העיניים.
לפתע השתנתה הבעת פניו, והפכה ממבט נעים, אולי מעט מפחיד, למבט מפוחד לחלוטין.
הסטתי מהר את מבטי, וברגע שלא הבחנתי בכך, האיש נעלם כלא היה מעולם...
-----------------
התחלתי לכתוב את הסיפור הזה.
אני לא יודעת איך אקרא לו. אדע זאת כשאסיים.
רוצים המשך??
נ.ב. אתם בהחלט מוזמנים להגיב! *אני מקבלת גם ביקורת רעה\ בונה (תלוי איך תחליטו לקרוא לזה :P).
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
