שמעתי את איירין צועקת מבעד לדלת "לכו מכאן, ואל תביאו לי שום אוכל, שאף אחד לא יכנס לכאן, שמעתם"?. הרהרתי בקול שמשהו כאן נשמע כמו חיה פצועה. שתי העובדות הסוציאליות פנו אלי ואמרו לי: "טוב, זה האות שלנו ללכת, שיהיה לך בהצלחה. המפתח מתחת לשטיח בכניסה". האצבעות רעדו לי בזמן שהכנסתי את המפתח לחריץ, נשמעה חריקה של הדלת ומיד אחריה משהו עף לעברי וכמעט פגע לי בראש. "לכי מכאן" איירין סיננה קללה מתחת לשפתיה הקפוצות, אבל אני שמעתי טוב מאוד מה היא אמרה. "אירים ויהודים מסוכנים אף פעם אל תדברי איתם, אם תדברי איתם הם עלולים לתקוע לך סכין בגב".
פסעתי שני צעדים קדימה, אפלולית וריח של צואה מהול בטחב היכה בנחירי. עוד שני צעדים ואז ראיתי אותה ,שם על המיטה, חצי עירומה אישה כבת שמונים, שיער מדובלל, שרשרת עם צלב על צווארה בוהה בי בעיניים חלולות ומודדת אותי במבטה.
אמרתי לה שמריה שלחה אותי לעזור לה היות ושברה את הרגל, מריה נוצריה אוהבת ישראלים והיא נשואה לישראלי. היא הקימה חברה שנקראת "Dial an Angel" ואני הייתי כמובן "המלאך" שמתנדב לעזור לנזקקים.
לאחר כמה קללות וקביים שכמעט פגעו לי בראש איירין נרגעה כשראתה שאני לא מזיקה. פתחתי לה את כל החלונות בבית, הריח הוא לא מסוג הריחות שאפשר להריח יותר מ שתי דק. הרצפה הייתה מלאה בצלחות עם אוכל שעובש נמלים ועכברים כרסמו בו. הבנתי שבעלה נפטר והיא נותרה לבד. היא נראיתה כה חסרת אונים חשבתי לעצמי וכל מה שרציתי הוא שתאכל קצת כדי שלא תמות..
אחרי חודש איירין בטחה בי ולחשה לי סוד באוזן: "יש לי ארגז מלא כסף, בעלי השאיר לי שקיות של כסף". אמרתי שאינני רוצה לדעת על כך מאומה, בלבי חשבתי שהיא עוד תביא לי משטרה ותגיד להם שגנבתי לה,לא רוצה בעיות. אבל היא המשיכה בשלה "קחי מפתח של הארגז פה לידי, אני כבר לא רואה כל כך טוב בגילי,תפתחי ותמצאי שם שקיות של מטבעות, תוציאי שקית אחת, תסגרי ותביאי לי את המפתח". בלית ברירה עשיתי כרצונה ואז היא ביקשה שאלך לבנק ואומר להם את מספר החשבון שלה ואפקיד לה את הכסף בבנק.וגך היה!
כשחזרתי עם קבלה איירין ישנה כמו תינוק, השארתי לה את הקבלה מתחת לכרית ופסעתי בשקט לעבר הדלת,פתאום, שמעתי אותה לוחשת לי: "האם תבואי גם מחר"? אמרתי לה שלא רציתי להעיר אותה אבל זה יומי האחרון והשארתי לה מכתב פרידה על השולחן במטבח. היא ביקשה שאתקרב אליה לחיבוק, קצת היססתי ,ואז היא לחשה לי
"הישמרי מפני יהודים ואירים", הלכתי עם דמעות שנזלו לי במרד הפנים ולא יכולתי לומר לה שאני יהודיה.
יולי 2013
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
