פרק 4- מאיפה היא מוכרת לי?!
דור נכנס אל החדר במרוצה. היו שם מיטות רבות שעליהם ישנו, נאנקו בקול, או גנחו בשקט, חולים ממינים שונים, פרטיות לא הייתה כאן כלל. הוא ניגש אל המיטה האחרונה בחדר, משמאל, כמו שהנחתה אותו קודם, האחות החייכנית. עיניה של הנערה היו פקחות לרווחה ובהו בתקרה. הוא כבר ידע את שמה, היא מסרה אותו לרופא שטיפל בה כשהתעוררה והאחות מסרה אותו לו. שמה היה לין, השם הדהד בתוכו, כמו מנגינה זכורה למחצה, הוא נשמע לו מוכר, הוא תהה איך...
"איך את מרגישה?" שאל בסתמיות והתיישב לצידה על כיסא שהונח שם במיוחד. "לא טוב" השיבה לין בכנות. "הראש כואב לי, ואני... אני לא זוכרת כלום, לא איך הגעתי לכאן ולא...." היא שאפה אוויר בייאוש, והכאב ניבט מעיניה.
"אל תתאמצי לזכור" נשמע קול סמכותי מאחוריהם ודור זינק ממקומו בהפתעה. זה היה הרופא. "הזיכרונות יגיעו מעצמם, עוברת טראומה קשה ללא ספק והראש שלך מגן על עצמו בכך שלעת עתה, הוא מסרב להיזכר בה." הוא חייך אל דור שכבר נעמד. "אתה יכול ללכת נער צעיר, עשית דיי והותר עבורה, דיי והותר." דור רצה להישאר לידה, להחזיק את ידה, לתמוך בה, אבל לאחר אמירה מפורשת כזאת מפיו של הרופא... וחוץ מזה הוא לא יכול היה להסביר את פשר רגשותיו, וכיצד יסביר לו את הצורך שהוא חש להישאר ליד נערה לא מוכרת ולגונן עליה? ולכן, הוא פנה ועזב את החדר. 'בכל מקרה אני צריך כבר לחזור' חשב בליבו 'הם הרי יתהו לאן נעלמתי...'
פרק 5- עזבו אותי מכדורגל!
באותו הערב ישבה כל המשפחה אל מול הטלוויזיה וצפתה במהדורת החדשות. "ספינה עלתה על שרטון בדרכה אל חופי ארץ ישראל, רוב הנוסעים, ניצלו." דור הביט בקריין המדבר ומבטו הפך בוהה ולא ממוקד. 'זה לא יכול להיות צירוף מקרים. שני המקרים קשורים זה בזה! הייתכן? ייתכן שאני הנשמתי נערה שנצלה מספינה?'
"דור! דור!" נשמעה קריאה לידו ודור התנער ממחשבותיו. "כבר שעה אני קוראת לך לקום ולסדר את השולחן! הזמנו פיצה לערב!" קראה רוזה, כשידיה על מותניה.
דור נזכר, הערב יש משחק כדורגל, כבר חודש הוא מחכה למשחק הגורלי הזה שייקבע את גורלה של מכבי, הקבוצה שאותה העריץ בלב ובנשמה. ורוזה, רוזה חברמנית אמתית! אף על פי שהיא אישה ולא מי-יודע-מה חובבת כדורגל, הפנימה את העובדה שבבית הזה יש שני בנים וגבר (שהוא במקרה בעלה...) שמתים על כדורגל ותינוק אחד בין שנתיים, שכדאי לחנך למסורת המשפחתית, ממילא הוא לא יוכל לישון בתוך כל הרעש שאוהדי הכדורגל המושבעים מקימים בכל לילה שיש בו משחק... אז היא החליטה להזמין פיצה, קולה וגם גרעיני חמנייה לפצח בין לבין.
אבל עכשיו, 'עזבו אותי מפיצה!' הוא רצה לצעוק, 'עזבו אותי מכדורגל! עזבו אותי מהכול!' הוא זקוק לזמן לעצמו.
"אני הולך לחדר." הפטיר לאחר שלקח מהשולחן במטבח את הנגלה השלישית של כל החפצים הלא קשורים למטבח. והותיר מאחוריו את רוזה, מופתעת ונעלבת.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
