פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 5838 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 12 שנים ו-4 חודשים פאנפיק הארי פוטר חסר שם פרק 6 אנג'ל
שם הכותב (נכון לכאן, כינוי): נחשו. מתחיל ב-א', נגמר ב-ל'.
שם היצירה: אין ממש שם.
דירוג: אני משערת שמשהו בין pg13 (מגיל 13) ל R (מגיל 15. נסגור על 14?) על שימוש באלכוהול, קללות, ואזכורים דלים של מין ועירום. לא משהו בוטה מידי או מתואר.
פאנדום: הארי פוטר.
שיפ/דמויות ראשיות: דמויות ראשיות - דראקו, הרמיוני, ג'יימס ולילי.
שיפ - דראקו/הרמיוני וג'יימס/לילי.
ויתור זכויות - כל הזכויות למיניהן על מירב הדמויות שייכות לרולינג, חוץ מכמה ברקע שהמצאתי. הרעיון המדהים של הארי פוטר, כמובן, גם כן שייך לה.
השניים היו בתנוחה קצת מסובכת. הרמיוני הייתה שעונה על הכורסה, שוכבת, ודראקו היה מעליה, ראשו מונח על חיקה ורגליו הארוכות מקופלות אל חזהו.
אצבעות באחת מידיו של דראקו היו שזורות באלה של הרמיוני.
כשהיה בהשפעת הסוהרסנים לא ראה בזה שום דבר גס, אבל עכשיו, כשהיו בתנוחה שבה היו, סרט כחול עבר לו בראש.
הוא הניד בראשו לשלילה, כאילו ניסה לסלק את המחשבות מראשו.
היא הביטה בו לכמה רגעים לפני שפצתה את פיה, ״אתה יכול לרדת ממני?״
אבל דראקו היה מופתע מידי מכדי לענות לה.
״מה?״
״תסתכלי סביבינו.״
ואז היא קלטה את זה גם.
הספה הייתה מוצפת במים שהדיפו ריח של מלח, בגדיה היו רטובים, שיערה הרטוב מוסט על פניה, ודראקו תפס בה בדיוק בצורה האיתנה שבה החזיק בה מתחת למים.
״באמת היית שם, אה?״ שאל כשראה את ההבנה מחלחלת לעיניה של הרמיוני.
זו הנהנה. ״עכשיו בבקשה, תרד ממני, קשה לי לנשום.״
דראקו הנהן וניתק מגע. הוא הרגיש קור פתאומי מניתוק המגע.
הרמיוני התייצבה באיטיות, מסתכלת על השעה בשעון המוגלגי שניצב על הקירות.
״חמש בבוקר.״ מלמלה. לאחר רגע נכנסה לחדר ותפסה בצרור הבגדים, וחזרה אל החדר.
דראקו הביט בה בעיניים משתוממות. ״מה את...?״
״הולכת להתקלח. ביי.״ היא הסתובבה ויצאה מפתח התמונה.
היא הספיקה בדיוק להכניס את גופה מתחת למים כשנשמעה קללה ששברה את הנעילה שלה.
קסמים אפלים... היא עיקמה את אפה כשדראקו נכנס פנימה, נושא בידו צרור בגדים.
״מה אתה עושה פה?״ שאלה, מודה בליבה על הקצף שהפיקה המקלחת והסתיר את גופה שמתחת למים.
״באתי לבדוק משהו לגבי החלום.״ הוא שלף ספר מצרור הבגדים והיא זקפה גבה.
״למה כאן? ולמה עכשיו?״
דראקו כבר הכין את התשובה מראש, ״אני צריך מישהו איטיליגנט לדבר איתו על זה, ובגלל שהיית שם, חשבתי לדבר איתך.״
״לא שאלתי למה אני, שאלתי, למה עכשיו?״
״הו.״ לזה הוא לא הכין תשובה.
״תשמע, אולי נדבר אחרי שאני אתקלח?״
״לא, כי אז אני אתקלח ואת תנצלי את זה כדי לברוח.״ הוא הסתובב לעבר הדלת, לוחש לחש נעילה. ״יש לנו זמן, ואני רוצה שננצל אותו.״
הוא הביט בהבעת פניה של הרמיוני, ״לא, לא ניצול הזמן מהסוג הזה! מה זאת המחשבה הכחולה הזאת, אישה?״ התרעם. ״לא משנה, בכל מקרה...״ הוא ניגש, קרוב להרמיוני, ופשט את חלוקו, משחרר את כפתורי חולצתו.
הרמיוני נעצה בו עיניים גדולות, ״אז זה התחביב החדש שלך, להתפשט לידי?״
הוא הניד בראשו לשלילה, נותן למכנסיו ליפול מטה וגורם להרמיוני להסיט את מבטה.
הוא פלבל בעיניו, ״גריפנדורים תמימים...״ מלמל בעת שהתיישב על שפת המקלחת וטבל את רגליו במים, מניח ספר על ברכיו. הרמיוני הביטה בו, מגלה שלבש בוקסר שחורים.
מוזר, תמיד חשבה שבוקסר זה בגד מוגלגי. מבטה עבר אל הספר, ״'חלומות: המדריך הרחב לכשפים ושיקויים אפלים בתחום החלומות.'״ קראה בקול, עיניה פונות לפניו של דראקו. ״מאיפה יש לך אותו?״
״הלורד האפל - ״
״אני לא מאמינה, שמרת ספר שוולדרמוט - ״ אפו התעקם למשמע השם. ״ הביא לך - אוי, אני לא מאמינה. גם אתה?! הבחור מת!״
דראקו ניער את ראשו. ״לא נתת לי לסיים את המשפט. לורד האופל תכנן תוכנית לגבי השתלטות על הוגוורטס בעזרת חלומות. אז אני ועוד כמה תלמידים אוכלי מוות ערכנו מחקרים בספרים האסורים.״
״הו.״ מלמלה הרמיוני. ״טוב, אתה זוכר משהו מועיל?״
״בואי נראה...״ הוא פתח את הספר בעמוד הראשון, תוכן העניינים. ״עמוד שני עד שביעי... מבוא. שבע עד עשרים... לכפות על מישהו את רצונכם בעזרת חלומות... בשביל זה יש אימפריו.״ דראקו מלמל עוד כמה דברים לא ברורים. ״הנה! 'סיוטים ומציאות'.״
הוא העביר דף, הרמיוני הביטה בו בסקרנות. הוא הביט בתוכן העניינים של הפרק, ״מה דעתך, 'סיוטים שהופכים למציאות?״
הרמיוני הנהנה, ״סביר להניח.״
״הממ,״ הוא דפדף כמה דפים קדימה. ״'לדרו, שיקוי שמוציא עצמים מסיוטים הגדולים של האדם...' לא. 'דרנדו, כישוף הגורם לאדם להיראות כמו הסיוט של כל מי שמסתכל עליו'. גם לא...״
הרמיוני הקשיבה בעוד הקריא על עוד ועוד שיקויים וכשפים.
הוא נאנח כשראה את קצה הדף האחרון של הפרק. ״הזדמנות אחרונה.״ מלמל. הוא נאנח והקריא, ״נייטדרו, כישוף המוטל על שני אנשים במקביל. הכישוף גורם לחלומות הלילה שלהם להפוך משותפים, כל פעם שיירדמו סיוטים אקראיים של אחד מהם יתחילו לפעול עד שיתעוררו. מועיל מאוד כשרוצים לחסל מישהו. הכישוף הופך את שני האנשים תלויים אחד בשני ולא מסוגלים לחיות רחוק אחד מהשני לתקופה ארוכה, או ללא מגע פיזי המתקיים ביניהם. מומלץ לשימוש באנשים השונאים זה את זה.״ דראקו קימט את מצחו. ״הסיוטים יקרבו בין השניים עד כדי כך שיעשו סקס פרוע פעם בחצי שע - ״ דראקו היה משלים את המשפט אם הרמיוני לא הייתה מושכת מחיקו את הספר, משליכה אותו לאורך החדר, ומפילה את דראקו למים.
״הפסקה האחרונה לא הייתה כתובה שם, נכון?״ שאלה בפרצוף אברה קדברה.
הוא חייך חיוך ממזרי והתקרב אליה, מניח יד על גבה התחתון. ״אולי.״
נהפכת מודעת לעובדה שהיא עירומה, סילקה את ידו של דראקו מעליה והדפה אותו ממנה. ״תסתובב.״
החיוך לא נעלם מפניו, אבל נהפך לחיוך זחוח. ולמרות שמצא את עצמו מתענג על השעשוע בלראות את הרמיוני במערומיה, הסתובב שעה שיצאה מהמקלחת, התנגבה, והתלבשה במהירות.
היא הביטה לעברו וסומק אדמדם הכתים את לחייה כשהבינה שהוא פשט את הבוקסר שלו, הבגד צף על מי האמבטיה, חסר מעש. הוא פשוט אוהב להביך אותה.
״תוכל לשחרר את לחש הנעילה שלך?״ ביקשה.
היא שברב את שפתו התחתונה. ״אבל היה לנו כל כך כיף ביחד.״
הרמיוני פלבלה בעיניה כשהחיוך שב לפניו, ממזרי כתמיד.
הוא הושיט את ידו אל שרביטו, מצביע בו לעבר הדלת וממלמל משהו שלא יכלה לשמוע.
היא אספה את בגדיה ואת שרביטה והתהלכה לעבר הדלת, פותחת אותה. לאחר רגע של מחשבה, וגבה התחתון וידיה המעקצצות עוד ממגע החסר של דראקו, הניחה את חפציה בפתח הדלת, חוזרת אל דראקו ונועצת אצבע בכתפו הימנית. ואז ברחה משם במהירות, לא לפני שאספה את דבריה.
דראקו נאנח, מרפה את שריריו ומסיט את ראשו מצד לצד. המחשבות על הקללה עברו לו בראש. בספר היה כתוב, בנוסף למה שהרמיוני לא ראתה, שאם יתרחקו אחד מהשני לרוחק מסויים, נפשי או פיזי, הם ימותו. משמע שאם היא תשנא אותו או הוא ישנא אותה, ביי ביי דראקו. ולא רק זה, היה כתוב שהמטיל של הכישוף זקוק לדוגמיות מהאנשים שיטיל עליהם את הכישוף. כמו שערה, או טיפת דם, אפילו ציפורן.
דראקו תהה מי יכל להתקרב מספיק אליו ואל הרמיוני כדי להשיג דוגמיות משניהם.
הוא נאנח בשנית, והכניס את כל גופו מתחת למים.
לא לפני שאצבעות ידו נגעו בנקודה המעקצצות שעל כתפו הימנית.
לילי הביטה על הרמיוני נכנסת. ״איפה היית?״ שאלה בפליאה. ״בקושי שש ורבע.״
לעזאזל, הזמן עובר מהר עם דראקו. ״אני - הממ - ארג - במקלחת.״
לילי זקפה גבה. ״בכל מקרה, אני הולכת לארוחת בוקר מוקדמת, תהיתי אם תרצי להצטרף.״
הרמיוני הרגישה איך בטנה מקרקרת והנהנה, מניחה את שרביטה בכיס חלוקה.
לילי לא יכלה להבין למה שרביטה של הרמיוני היה שלוף כל כך מוקדם בבוקר, אבל בטח הייתה לכך סיבה הגיונית. היא הביטה בהרמיוני זמן מה ופשוט הבינה שהיא מדריכה אחראית, מוכשרת, ואחראית. הו, היא כבר אמרה - חשבה את זה. בכל מקרה, הרמיוני הזכירה לה אותה.
ואז גילתה שמבטה של הרמיוני נעוץ בה, ״מה?״
״כלום. פשוט נזכרתי שנתנו לך את התואר של המכשפה הכי חכמה בדורה.״
לילי לא יכלה למנוע מעצמה לחייך כשירדו במדרגות אל האולם הגדול. ״גם לך, לא?״ היא לא חירשת, היא יכולה לשמוע.
הרמיוני הנהנה. ״אבל זה דיי מסובך. מעורב בזה שיקוי פולצימי בגיל שלוש עשרה.״
עיניה של לילי נפערו. ״וואו.״
״האמת שזה התחיל בגלל הבן שלך.״ אמרה הרמיוני, נותנת לזיכרונות לחלוף בראשה כשדלתות האולם הגדול נפתחו בפניהן. הפעם צמד ריינבקלואים משנה שלישית היו בשולחן שלהם ודיברו.
לילי קימטה את מצחה. ״תגידי, איך הוא היה?״
״הארי?״
לילי הנהנה, מתיישבת. הרמיוני הרהרה על כך זמן מה בזמן שלילי גרמה לגמדון בית להופיע בעזרת המילה שלא אומרים סתם לפני שהאולם הגדול נפתח לכולם.
שירות.
כשלילי פנתה אליה שוב אחרי שגמדוני הבית נעלמו, הרמיוני ענתה.
״הארי מתוק, קודם כל. הוא חיובי וחזק, מנטלית. הוא אף פעם לא אמר מילה רעה על אנשים שלא עשו לו כלום. הוא לא קנאי לחברות שלו, וחבר טוב תומך מאוד. הוא מבין כשאת באה אליו עם צרות, וקשוב שאת רוצה לדבר איתו על הבעיות שלך.״ אמרה הרמיוני, לא יכולה שלא לחייך כשנזכרה בהארי. ״פשוט הארי.״
״וואו, הוא נשמע מושלם.״ אמרה לילי ודחפה לפיה מזלג של אוכל שאחד הגמדונים הביא לה והתפוגג.
הרמיוני משכה בכתפיה, ״הרוב חושבים ככה. אבל להארי יש גם מגרעות, את יודעת.״
״אבל את עדיין דלוקה על הבן שלי.״
הרמיוני גיחכה. ״הייתי בת שתיים עשרה. ובאמת שלפעמים נדמה שלא הייתה בת אחת בהוגוורטס שלא חיבבה אותו.״
״ומה עם יריבים, יש לו?״
״הממ. וולדרמוט.״
לילי נחנקה מהקפה שלה, ״מה?!״
אוי, חשבה הרמיוני. זה מידע מהעתיד. ״לא משנה.״ הפטירה בנפנוף יד.
״לא. לא לא לא. מה?״
״אסור לי לומר.״
לילי נאנחה. ״אויבים אחרים?״
״יש את סנייפ.״
״סנייפ מורה.״
״הוא עדיין שונא את הארי. עד שג'יימס הגיע, לא ידעתי שקיים אדם שיגרום לו להוריד יותר נקודות משסנייפ הוריד להארי.״
״אוי לא.״ לילי נזכרה בשיעור שיקויים ההוא.
הרמיוני הנהנה. ״אבל בגדול, רוב רובו של בית סלית'רין שונא את הארי.״
לילי הייתה מבולבלת. ״למה?״
״בגלל הנסיך הסלת'ריני שלהם.״
״מי?״
״דראקו מאלפוי.״
״הו,״ מלמלה לילי.
הרמיוני הנהנה ופנתה לאוכל שלה.
״מה את בשביל הארי?״ שאלה לילי.
״חברה טובה, אני מניחה.״ היא משכה בכתפיה.
״הוא גרר אותך להרבה צרות?״ חקרה.
הרמיוני הנהנה וחייכה. ״בגלל כל מיני סיבות עתידיות, הארי היה מאוד מפורסם עוד מילדות. וזה נתן לו את החוש האוטומטי הזה של להסתבך בצרות.״
״אני חושבת שג'יימס נתן לו את החוש הזה.״
הרמיוני צחקה. ״אולי. הוא באמת עשה כל כך הרבה צרות?״
לילי נאנחה. ״יותר מידי, אם תשאלי אותי.״
״הוא ברא דורות על גבי דורות של עושי צרות.״
״כל כך מתאים לו. אני עדיין תוהה איך הוא עושה את זה.״
הרמיוני ידעה, וזה הכה בה. היא צריכה לדבר עם ג'יימס על גלימת ההיעלמות של הארי!
אבל היא התנערה ומשכה בכתפיה, ״זה באמת מוזר.״
בשארית הזמן השתיים דיברו בנינוחות, הרמיוני דיי חיבבה את לילי. היא הייתה נחמדה, חמודה וידידותית.
אבל כשחזרו למעונות, הייתה חייבת לדבר עם ג'יימס.
היא הרימה את מבטה מ'הנביא היומי' לאחר שדפדפה בגיליון ולא היה בו שום דבר לגבי כוחות אופל. היא נעצה מבט חוזר אל העיניים הכסופות שהיו נעוצות בה והביטה בחזרה, היא ראתה מבט מבולבל לרגע ואז בלתי קריא.
היא נעמדה, מניחה את 'הנביא' אצל רון והולכת אל שולחן סלית'רין.
היא התכופפה לצד דראקו כשהגיעה אליו. ״אני צריכה שתשמור על לילי.״
הוא זקף גבה. ״למה?״
״אני צריכה לדבר עם ג'יימס בארבע עיניים.״
״אוקיי.״ הוא נאנח, והיא הסתובבה ללכת.
״רגע,״ אמר, והיא סובבה מעט את ראשה, מביטה בו.
הוא הרים את ידו והעביר אותה על ידה לשנייה חטופה. היא חזרה להביט קדימה והלכה משם, נושכת את שפתיה וכמעט ממלמלת לעצמה, ״יופי. עוד מקום מעצבן.״
היא ניגשה אל ג'יימס, ששוחח עם דין תומאס על קבוצות קווידיץ' בזמנו.
״אפשר לדבר איתך לרגע?״ שאלה.
ג'יימס נראה מבולבל, ״איתי?״
הרמיוני הנהנה. ״בארבע עיניים.״
הוא משך בכתפיו באגביות וקם, היא הובילה אותו מחוץ לאולם הגדול והוא הביט בה במבט פוטרי במיוחד שהזכיר את הארי.
״תהיתי אם תרצה את מפת הקונדסאים וגלימת ההיעלמות.״
עיניו נפערו בהפתעה. ״איך את - ?״
״אני חברה טובה של הבן שלך, והוא קיבל את גלימת ההיעלמות בי - ״ היא עמדה לומר 'בירושה', אך עצרה את עצמך בזמן. ״כלומר, ממך.״
ג'יימס הניד בראשו לחיוב. ״הם אצלך?״
״כל החפצים שלו אצלי, אם תרצה לראות.״
הוא הנהן וחייך. ״תודה.״
״אין בעד מה.״
ג'יימס ניגש לדלת האולם, מסובב אליה את ראשו. ״את באה?״
היא הנידה בראשה לשלילה, נואשת לכמה רגעים לבד.
הוא הנהן ונכנס לאולם, סוגר אחריו את הדלתות.
משום מה, כשהייתה לבד לכמה רגעים, הרגישה את כל התשישות מציפה אותה בגל.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 12 שנים ו-4 חודשים מדהים :) תולעת ספרים מס' 1
כבר אמרתי את זה כמה פעמים אבל אני אחזור על עצמי ואגיד שזה מדהים (וואו.. אני באמת חוזרת על עצמי) ושאני מחכה מאוד (!) להמשך שאני מקווה שיהיה בקרוב :) :)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 12 שנים ו-4 חודשים תודה (: אנג'ל (ל"ת)
-
-
לפני 12 שנים ו-4 חודשים מושלם! Silver
-
לפני 12 שנים ו-4 חודשים :) bunny
-
לפני 12 שנים ו-4 חודשים תודה:) אנג'ל (ל"ת)
-
-
