מסכות.....
כולכם נגד שקרים, העמדת פנים,
אתם רוצים לדבר בלי שום מסכות,
ומצד שני אתם מכריחים אותי לשים אותם,
מכריחים אותי להסתיר את מי שאני,
גורמים לי לחשוש מעצמי, לפחד מהצל של עצמי,
במסכות שלי יש סדקים מרוב כאב וצער,
מסכה של קשיחות המכסה רגישות, ואמפתיה,
מסכה של שמחה המחפה על ים של עצב,
מסכה של רחמים המכסה על נהרות של דם, טירוף,
שיגעון ורדיפה פסיכופתית אחרי כח ועוצמה.
כן זו האמת,
האמת שמפחידה גם אותי,
האמת הזו שגורמת לי להיצמד בכח למסכות,
האמת שגורמת לי לשנוא את עצמי.
אני מכורה לדם הנשפך, לריחו המענג, לצבעו המפתה,
לכאב ולייסורים מאחוריו, לדמעות המלוחות הנלוות אליו,
לפנים האומללות שמביטות בי לרחמים, ואני מביטה בהם באכזריות.
אני מכורה לסכינים שמשספות את הוורידים, קוטעות את החיים,
מתגעגעת לשמוע את צלילם המתכתי, צבעם הנוצץ,
החוד שלהם שלפעמים נדמה שיכול לחצות אפילו חלקיקי אטום.
מכורה לרעש היריות, שלא נותנות לאדם אפילו אפשרות לצעוק.
אני מכורה לכח, לשליטה על הכל, שהעולם יתנהל לפי רצוני,
שאף אדם או בריה לא תעמוד בדרכי.
מכורה לכבוד ולעוצמה,
מכורה לעולם הזה ששמו הוא אני.
התענוג הזה לדרוך עליכם, להתעלם מקיומכם,
להביט בכאבכם הנצחי, ולוודא שתדעו,
כי אתם יצרתם את המפלצת הזו בתוכי,
בכך שגרמתם לה
לגדול ולהתעצם מאחורי מסכות.
אך עד שתופיע,
קבלו את החיוך המנומס,
ומסיכת ה"אדם האצילי" שלפניכם.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
