פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 2093 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 12 שנים ו-3 חודשים סיפורי משחקי תפקידים, צללים - פרק ראשון (הקדמה כבר נכתבה בעבר....) kida☯ <font color =800080>
פרק 1
הפונדק היה מרוקן כמעט לחלוטין מלקוחות. אלפית אפילה ישבה באחת הפינות, נועצת עיניים בכוסה. שלושה בני אנוש שיחקו משחק קובייה רועש, זד משועמם למראה לגם מספל עץ חבוט בצד האחר של הפונדק. בן אנוש חבוש ברדס שחור שהסתיר לחלוטין את פניו, ישב על כיסא גבוה לצד הדלפק ותופף באצבעותיו על העץ הסדוק. הערפדה כמעט חייכה, ופסעה במהירות אל תוך החדר החמים. היא התכוונה לגשת אל שולחן ריק קרוב אל האח, אבל הזד הרים אליה את מבטו ונופף לה להתקרב. לאחר שניה של היסוס, פסעה לכיוונו.
"אני יכול להזמין אותך למשקה?" חיוכו היה רך ונעים יותר מחיוכיהם האווילים של יצורים מטרידים רגילים, זו היתה הסיבה היחידה שג'ניפר לא נעצה את פגיונה בצלעותיו.
"אני לא שותה שום דבר שאתה תוכל להזמין עבורי." חייכה אליו, הניבים שלה מבזיקים לעברו. הזד הרים גבה אבל חייך חיוך קטן. "אם כך, את מוזמנת לחלוק את השולחן- אם מתחשק לך, כמובן." הערפדה חשבה על זה, אז החליטה להתיישב, עבר זמן רב מאז דיברה עם יצור כלשהו שלא ניסה להרוג אותה.
השיחה עוד לא הספיקה להתחיל כשדלת הפונדק נפתחה בתנופה שגרמה לה להיחבט ברעש בקיר ופנימה דהרה בת אנוש בעלת שיער חום כהה ארוך וחלק. היו לה קעקועים שחורים מסולסלים על צד צווארה הימני ולאורך עצם הלסת שלה. נראה שהם המשיכו גם במורד צווארה, כתפה, זרועה ואפילו על גב כף ידה. ג'ניפר הקדירה. מתנקשת, ולא סתם אחד, מישהי בכירה מאוד, אולי אפילו מנהיגת כת.
בת האנוש שלחה מבט מלגלג- משועשע בכל מי שרק העז לפזול לעברה ומיהרה אל הבר, נעמדת לצד הגבר המבורדס. היא השליכה מטבע לעבר המוזגת ורטנה, "שיכר!" בזלזול כזה שג'ניפר כמעט קמה להכות אותה בו ברגע. למרבה מזלה, הזד הבחין בכך והחליט למנוע את הקטטה, "אגב, שמי דאווין." הערפדה התנשמה, משתדלת להירגע, "ג'ניפר..."
המתנקשת שלחה מבט חטוף בלבד אל הערפדה, אך היא היתה מודעת היטב לזעף של ג'ניפר. סיאן חייכה לעצמה, מנערת מעליה את גלימת העור השחורה שלה, שרופדה בצדה הפנימי בצמר שחור משובח. היא השליכה אותה ואת תיקי האוכף שלקחה אתה פנימה (כי הסייס הצעיר ממילא נעץ מבטים בוחנים מדי באוכף והרסן השחורים המהודרים.) על הכיסא הריק שלצדה, נועצת תוך כדי כך מבט מזלזל בשלושת הגברים ששלחו אליה מבטים שהיו גורמים לרוב הנשים להתעלף ממבוכה.
היא התיישבה כשגבה שעון על הדלפק ושלחה מבט עצל אל האיש לבוש הברדס. סיאן ידעה מיד שמדובר במתנקש, אבל היא לא ראתה שום סימנים שיכלו לשייך אותו לכת מסוימת.
היא שרקה לעצמה שיר חסר מנגינה והמשיכה לבחון את המתנקש הזר.
"זה לא מנומס במיוחד, לנעוץ מבטים באנשים." אמר זה לבסוף, מרוקן בלגימה את שארית ספל היין שלו. סיאן הרימה גבות, "נימוס אף פעם לא היה תכונה שבורכתי בה." הוא כמעט גיחך. כן, חשבתי כך...
המתנקשת שמה לב לכך שפרקי אצבעותיו היו מצולקים מאוד, ומצאה את עצמה מציינת, "נראה כמו משימה קשה." הזר הציץ אליה בזעף מסוים מבעד לצללי ברדסו. מה לכל הרוחות היא רוצה ממני? תהה בעצבנות.
"טרול הרים- אם את חייבת לדעת." רטן לבסוף. הוא לא נהג להתרגז בקלות, אבל משהו ברוצחת הזו הוציא אותו משלוותו, מה שרק הוסיף לזעפו היתה העובדה שאין לו מושג מה זה... החיוך העקום של סיאן גדל, כאילו ידעה מה מעסיק את מחשבותיו. "היצור הארור לא הקל עלי במיוחד כשקרא לכל החברים שלו." הוסיף, כמעט מתגונן. היא עיוותה מעט את פניה, אבל החיוך העקום נשאר, "אני שונאת טרולים מכל סוג. יצורים מציקים ומסריחים להחריד..." המתנקש מלמל משהו לא ברור שנשמע כמו הסכמה. סיאן נזכרה אז בשיכר שהזמינה והסתובבה אל המוזגת בזעף, "כמה זמן לכל הרוחות אני אמורה לחכות?" האישה החווירה מעט ומיהרה למשוך ספל מתחת לדלפק. "דרך אגב, אני סיאן." מוסיפה, פונה אל המתנקש ומושיטה אליו את ידה. לפי המתיחות בכתפיו, היא ניחשה שהוא מכיר את שמה היטב.
טוב, היו מעטים שלא הכירו את השם הזה.
לואין השתדל מאוד שלא להראות את העניין שגילה במתנקשת. הוא חשד מההתחלה שזו היא, הקעקועים ושלושת הצלקות הדקיקות על לסתה השמאלית- שבלטו על רקע עורה השחום- די הקלו את הזיהוי. הוא תהה למה היא לא מנסה להסתיר אותם, או למה לכל השדים היא כל כך פטפטנית- שני הדברים לא ממש הלמו את רוב המתנקשים שהכיר. מצד שני, סיאן היתה ידועה בכך שלא ממש היתה מתנקשת רגילה.
כאילו הבחינה בחשד שהתחיל להתפתל במוחו, סיאן גלגלה את עיניה הירוקות החתוליות ורכנה לעברו, לוחשת בשעשוע לאוזנו, "לא באתי להרוג אותך." לואין לא היה בטוח איך הוא אמור להגיב להצהרה המצהילה הזו...
כשהזדקפה, פגעה כתפה בספל השיכר שהמוזגת הושיטה לעברה. המשקה ניתז לכל עבר, ומעט ממנו פגע גם בגלימה המשובחת של המתנקשת. פתאום השתררה דממה מוחלטת, נראה שאפילו קולות הפיצוח מהאח השתתקו. הרעש היחיד שנשמע היה קול הנשימות הכבדות של המוזגת המבועתת. סיאן פנתה אל האישה ותקעה בה מבט של פלדה. החיוך העקום והנחמדות שלה נעלמו כלא היו. ההבעה שעל פניה הבטיחה מוות, ולא אחד מהיר.
"הגלימה שלי מספיק מלוכלכת גם בלי שתשפכי עליה את שתן הפרדות הזה." סיננה, ידה התגנבה אל הפגיון המוחבא בשרוול ידה השמאלית. היא לגמרי מתכוונת לחסל אותה... הבין לואין. כשכמעט שלפה את הלהב, הוא אחז בכוח בזרועה. עיניה פנו לעברו באי אמון מוחלט. רק טיפש מוחלט יציב את עצמו בין מתנקש כלשהו לבין קורבן מיועד, והרושם שקיבלה על הזר הזה לא ממש תאם את העובדה הזו. סיאן נעצרה, חיכתה להסבר.
"כמו שאמרת, הגלימה שלך גם ככה מלוכלכת." לואין תהה במעט אומללות אם הפגיון יופנה עכשיו לעברו. "הממ..." המתנקשת הנידה בראשה והביטה בו רגע ארוך. אז חזר החיוך העקום לפניה, היא נראתה משועשעת בעליל. "אתה חוצפן." קבעה, אך בקולה נשמעה נימה של הערכה. היא השתחררה מאחיזתו ולואין התכוון להסית את מכת הפגיון שלה, אך היא הרחיקה את ידה מהנשק וחזרה להישען ברישול על הדלפק.
"היי, אני מניחה שבתור פיצוי את יכולה בהחלט למזוג לי ולמתנקש שהציל את ראשך העלוב כוס יין." התיזה מעבר לכתפה. המוזגת נראתה על סף עילפון, אך מיהרה לציית. ידיה רעדו ומעט מהיין נשפך על העץ, סיאן שלחה לעברה מבט מלא גועל, והאישה מיהרה לדחוף לעברה זוג גביעים. היא הסתלקה, לואין היה די בטוח שהוא שומע יפחות בכי היסטריות.
סיאן לא היתה מרוצה במיוחד מכל תשומת הלב שהופנתה אליה, אבל לכל הפחות בני האנוש ההם הפסיקו לנעוץ בה את המבטים המזוויעים האל.
האלפית האפלה עקבה בעניין אחרי ההתרחשות, חיוכה הקודר לא רמז בכלל על הגאווה שחשה. היא היססה רק רגע לפני שמיהרה לעבר התנקשת האנושית.
"סיאן." אמרה בפשטות. בת האנוש נעצה בה עיניים ירוקות מדי- כרגיל- ופתאום נעמדה, מתלבטת אם לחבק את האלפית האפלה. "אל תחשבי על זה אפילו!" הזהירה קיילה בחיוך קטן. סיאן צחקה, מופתעת בעליל לפגוש אותה. "מה את עושה פה? חשבתי שאת בדרום- מחסלת אלפי אור להנאתך." קיילה גלגלה עיניים, "יש דברים יותר חשובים מההנאה שלי!" סיאן נראתה מופתעת והאלפית חבטה בכתפה בשעשוע, "מה את עושה כאן?" המתנקשת עיוותה מעט את פניה, "היו התפתחויות מעניינות פה באזור, היתי חייבת לבדוק אם השמועות נכונות."
קיילה נראתה נדהמת לחלוטין, "זה הגיע עד לפה?" תבעה. סיאן הנהנה, קודרת מהרגיל. היא שמה לב לכך שהמתנקש מקשיב להן בדריכות. זה לא ממש הפריע לה, אחרי הכל, אם יש אמת בחששותיה- וסיאן היתה בטוחה שיש בהן אמת- הוא עתיד לגלות את כל זה בעצמו בקרוב מאוד.
לואין שאל את עצמו אם סיאן והאלפית האפלה שנקראה קיילה, מדברות במקרה על הדברים שהביאו גם אותו לפונדק הזה. הוא חשד שכן. המתנקש לגם מהיין שסיאן הכריחה את המוזגת לספק להם והניד בראשו, אלו זמנים קשים, אם אפילו המתנקשים והרוצחים מודאגים מהרוע שמתחיל להשתלט על העולם.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 12 שנים ו-3 חודשים אדיר! siris
אבל זה ייקח די הרבה עבודה כדי שזה יגיע לאירועים שקרו לאחרונה, את לא חושבת?
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 12 שנים ו-3 חודשים צודק.... אבל לא היה לי הרבה עם מה לעבוד בזמנו... O.O kida☯ <font color =800080> (ל"ת)
-
-
לפני 12 שנים ו-3 חודשים מקסים. הלוחמת
-
לפני 12 שנים ו-3 חודשים ייאי! kida☯ <font color =800080>
-
-
לפני 12 שנים ו-3 חודשים קידה, את פשוט מעולה! קטניס
-
לפני 12 שנים ו-3 חודשים תדה, תודה..... *מבטים משתחצנים* kida☯ <font color =800080>
חח... ממש פחדתי להרוס את ג'ניפר- אני מקווה שזה לא קרה.... @_@
אני רוצה ממך הערות ושיפורים, במיוחד לגבי הדמות הזו!!!
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 12 שנים ו-3 חודשים מה פתאום! קטניס
-
לפני 12 שנים ו-3 חודשים ייאי!!!! kida☯ <font color =800080> (ל"ת)
-
-
-
-
